בבית הכנסת במושב שלנו יש מס’ אנשים נשואים שראויים להיות שליחי ציבור. יש אחרים אורחים שאינם נשואים ויתכן שמבחינה רוחנית גם הם ראויים, אנו לא יכולים לדעת. מאחר שכך הם פני הדברים, האם נכון להעלות אדם להיות שליח ציבור שהוא לא נשוי, בהנחה שכולם ראויים ויש שליחי ציבור נשואים במקום או שיש להימנע מכך ולהעלות רק נשואים? עיקר הבעיה נובעת מכך שאדם שלא נשוי בד"כ יש לו חברה ואז הוא חייב כרת בכל ייחוד, אם כן, כיצד יהיה חזן? ואם אין לו חברה, אז בודאי שיש לו בעיית זרע לבטלה שזה עוד יותר חמור מנידה. או שמא להתעלם מבעיה זו למרות שברור לכולנו שהיא מחוייבת המציאות. בקיצור השאלה, האם להימנע לגמרי או שזה לא מהווה בעייה? (מדובר על שבתות בלבד שאז בית הכנסת פתוחה)

לכתחילה, ראוי לשלוח בימים הנוראים ש"ץ נשוי. בשעת הדחק כשאין ש"ץ מתאים גם רווק כשר. הטלת דופי בכל הרווקים, בפרט בימים אלו. לא כל רווק חשוד חלילה על עברות אלא א"כ ידוע שהוא עובר עברות שיש בהם כרת ואז אין למנותו כש"ץ. על סמך מה קבעת שהוצז"ל חמורה מנידה? האמת הפוכה!