אני בחור דתי שמתכתב עם דוד שלי שמאוד מתעניין סיפרתי לו על הכפרות והוא שאל אותי כמה שאלות על "ורחמיו על כל מעשיו" ניסתי לענות לו. ועכשיו הוא החזיר לי כמה שאלות. לי אין הרבה נסיון בכל הנושאים ולכן בכ"ז העדפתי לשאול מישהו שמבין בנושא. אשמח אם תענו לי כמה שיותר מהר. השאלות כדלהלן: 1. הבורא ברא את העולם עם מוות בנוי בתוכו, אחרת מה טעם מצא לטעת בגן-עדן עץ חיים ומה טעם מצא להורות לאדם וחווה לאכול ממנו? 2. הבורא מצווה על ברואיו לחיות "ובחרת בחיים", אבל הוא זה שברא את המוות. 3. הטענה ש"הכל לטובה" לא מחזיקה מים, אם אין הסובל יכול לראות את הטובה.

הקב"ה לא ברא את המוות. המוות היה אופציה שהיתה תלויה במעשיו של האדם. כמו שהיום אם מישהו מתאבד לא נאשים את הקב"ה במיתתו. כך גם הבחירה של האדם, שהובילה למציאות הנוראית של המוות, אינה אשמתו של הקב"ה. הקב"ה ברא עולם שיש בו בחירה חופשית. הבחירה החופשית היא באופן כללי דבר מצויין שיכול להביא, ואף יביא, את האדם לחיות חיים ועוצמת חיים גדולה, דבר שלא מצאנו אצל שאר הבריות. אפילו המלאכים שעושים את הרצון ה', מכיון שאין להם בחירה חופשית, הם שייכים לחיות פחות גדולה. אולם יש מחיר לבחירה החופשית. המציאות של הבחירה החופשית, מאפשרת להתרחק מן הקב"ה. מי שמתרחק מן הקב"ה ממילא מתרחק ממקור החיים ולכן שייך בו מיתה. אולם המוות זו תחנה קצרה יחסית לחיים הנצחיים שאנו מאמינים שהם גורלו של האדם הטוב שעשה מעשים טובים. המוות היא תחנה שממנה צומחים ומתחיים לחיים נצחיים בתחית המתים. אנשים שיש להם אמונה גדולה בתחית המתים יכולים לצייר את המוות כמו שאנו מתייחסים לאדם שישן ועוד מעט עומד להתעורר. כל מה ששאדם סובל בעולם הזה הוא יחסית קטן לחיים הגדולים שצפויים להיות חלקו בעתיד.