אדם בדיכאון קליני שאינו יכול להרגיש /להנות מדבר כלשהו מברך כרגיל או כתתרן - שלא?

מוזכר בהלכה שמי ששותה מים שלא לצמאו, כגון שצריך לשתות כדי לבלוע כדור וכדומה ואין לו הנאה מבליעת המים - אינו מברך. אם באמת לא נהנה משום דבר - לא מברך, למרות שקשה לי להבין איך אינו נהנה מטעם המזון, וכי בלוטות הטעם לא עובדות? אמנם מוזכר ברמב"ם מחלה כזאת שחולה טועם מר כשאוכל מתוק ולהיפך, וקשה לקבוע שאין לאדם הנאה במאכל.