1.ידוע שביהדות היום מתחיל מהערב אז למה אם אמרתי תפילת הדרך בבוקר וחזרתי בערב לא צריך לחזור ולברך? 2.מה הטעם של האיסור בהכנה מקודש לחול ועד כמה זה איסור חמור? 3.שמעתי שיש הלכה שאסור לחשוב בשירותים מחשבות של קדושה. אז זה קצת בעיה כי אמורים כל היום להשתדל לחשוב מחשבות קדושות ולהרהר בתורה ואמונה וכו’ אז זה קצת מקום לנפילה אם יש הרגל כל היום לחשוב על דברים שבקדושה ופתאום אין על מה לחשוב חוץ מעל דברים שלא כ"כ קדושים או מאוד סתמיים...אז מה עושים? וחוץ מזה- זה נכון שאסור לדבר עברית בשירותים כי זה שפת הקודש? ואם כן מה לעשות אם משהו קורה לי או דופק בדלת?

1. העניין הקובע לעניין תפילת הדרך זה לא היום אלא רציפות הנסיעות בלי לישון שינת קבע ביניהם שאז זה כבר נחשב לנסיעה ביום אחר לגמרי. 2. הטעם הוא כי הנביא אומר "ממצוא חפציך ודבר דבר" ודרש חכמים "שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול". האיסור הוא איסור ללא קשר לטעמו. אם כי אפשר להבין כי טעם האיסור הוא בגלל כבוד השבת, שלא מדברים בשבת דברים שאינם שייכים לבשבת, קרי דברי שאסורים בעשייה בשבת. יש להדגיש כי מעיקר הדין מה שאסור לדבר זה מעשים שאסור לעשותם בשבת, לעומת זאת דבר שמותר לעשותו בשבת, אלא שרק מתוכנן להיעשות לאחר השבת, אין איסור לדבר עליו בשבת. 3. כמו כל ניסיון... הגמרא מתארת את אחד משבחיו של רבי יוחנן שלא חשב מחשבות של קוד במבואות מטונפים, ששם אסור להרהר בדברי תורה. אני מכיר הרבה אנשים שבמקומות כאלו לא חושבים מחשבות של קודש... אלא שמדרגתו של רבי יוחנן היית הכפי שאומרת הגמרא שלא הלך ד' אמות בלא תורה, כלומר מחשבותיו תמיד היו בקודש, ואף על פי כן בשירותים שלט במחשבותיו. כמו כל נסיון גם בזה יש צורך בעבודה אישית, ואדרבה לפעמים היצר הרע מביא את מחשבות הקוד דוקא במקומות לא ראויים. צריך להתאמץ כמה שיכולים, ולזכור ש"אונס רחמנא פטריה". לדעת המקובלים דיבור בשירותים הוא דבר מאוד לא טוב, לכן אם מישהו דופק וכד' יש להשמיע קול בלי להוציא מילים.