אנו הורים לילד בן 6, ומתגוררים באחד הישובים בחבל בנימין. לבנינו אנו מקנים בבית הרגלי דיבור והתנהגות שניתן להגדירם כלשון נקיה והתנהגות עדינה כלפי הזולת יחד עם הקניית ערכי יהדות ומוסר יהודיים. עם זאת, הבן מתחבר בבית הספר (כיתה א’) דוקא עם ילדים שמצד אחד חצופים, מדברים בלשון לא נקיה, מתנהגים באלימות פיזית ומילולית, ומצד שני חברים אלו גם בולטים בכיתתם בהישגיות ובידע ובפיקחות. בעצה עם מחנכת הכיתה בוצעה לאחרונה הפרדה בין הילדים בקבוצה במהלך השיעורים אבל לצערינו ההפרדה קשה ליישום בהפסקות ובדרך חזרה מבית הספר הביתה. בבית סופג גם הבן הצעיר יותר סגנונות דיבור והתנהגות אלימה מאחיו הגדול ואנו מתוסכלים מהמצב. מה אתם או אנשי חינוך יכולים להמליץ?

בחינוך צריך סבלנות והתמדה אין ספק שההשפעה הטובה שלכם על בנכם תגבר על ההשפעה של החברים שלו. עליכם רק להמשיך להסביר לילד כמה יפה זה לדבר בלשון נקיה, כמה זה נעים להיות עם ילדים שמדברים בנועם ולעומת זה ילדים לא אוהבים מי שמתנהג באלימות. אם הבן רוצה שהחברים יאהבו אותו הוא צריך להיות טוב אליהם. עיקר החינוך הוא לכוון את הילד מה לעשות ואיך לדבר ופחות להגיד מה לא לעשות. בהצלחה.