אני בחור ישיבה בן 16. בישיבה בה אני לומד, מתקיים שיעור אמונה מדי יום עם הר"מ, בד"כ סביב ספר מוסר כלשהו (בשנה שעברה למדנו מסל"ש והשנה שערי תשובה), וכן אני לומד לפעמים חלקים מספרי מוסר אחרים. הבעיה היא, שכשאני לומד מוסר, הלימוד לא משפיע עלי, בגלל שהלימוד נכנס לי לראש באופן שכלי, כמו הלכה וכד’. לדוגמא אני לומד בגנות הכעס, והכל נכנס לי לראש, אבל בפועל אני לא מיישם את זה, למרות שאני יודע כמה הדבר גרוע, כי הרגש לא מושפע מהלימוד. מה לעשות? אני מקווה שהרב הבין את הבעיה שלי.

הרגש שיש בנו הוא חלק שהיכולת שלנו לשנות הוא קשה. עיקר הבחירה החופשית שלנו זה המחשבה והמעשה. הרגשות שלאורך זמן נהפכות למידות הם חלקים שקשה לנו יותר לשנותם בצורה ישירה. אולם למרות שאין לנו יכולת לשנותם בצורה ישירה יש לנו מחויבות ויכולת להשפיע עליהם בעיקר על ידי המחשבות והמעשים שלנו. למשל בנוגע למידת הכעס, אנו יכולים לחשוב מחשבות שהם הבסיס לכך שאדם לא יגיע לכלל כעס. מעבר לכך אדם יכול לחשוב אלו מעשים בפועל הם מעשים שהם יהיו אנטיתזה להתנהגות של כעס. על כך אנו בעיקר יכולים לעבוד. לכן כשאתה לומד אתה צריך לקחת את מה שאתה לומד ולכתוב לעצמך כיצד הלימוד הוא מורה לך שלא לרצות לכעוס. תכתוב לעצמך בצורה תמציתית מכתב שתקרא בו, למשל פעם בשבוע, כך שהדברים שלמדת יהיו על לבבך. מעבר לזה ממה שלמדנו צריך לתרגם זאת למעשים ממשיים. את המעשים האלו יש להתרגל לעשות אותם. גם כאן תקבע כיצד אתה בודק את עצמך האם מעשים אלו נעשו על ידך או שלא נעשו. מכוח המחשבות והמעשים שלנו גם הרגשות והמידות שלנו ישתנו.