אחרי עיון בספר דברים פרק יז’ התעוררה בי שאלה. קראתי את חומרת הדברים, את העונש הקשה כל כך על כל מי שיעז לערער ולו במעט על בית הדין הגדול. ואני שואלת: האם יש לנו מקום של בית דין גדול בדור? אם כן, האם התוקף שלו הוא עד כדי כך מוחלט? ויותר מזה, ברמה החברתית - מדוע היה צורך לקבוע את המקום של בית דין גדול? איך זה בריא בתור איזון חברתי? האם סמכות כל כך כוחנית שנמצאת במרכז החברה לא מוחקת את הפרטים שבה? וכשאני מנסה להשליך את זה לחיי שלי: האם אדם יכול לפסוק דין לעצמו? האם מותר לו לפסוק לעצמו גם כשיש בפסיקתו השלכה על הכלל? (והרי, איזה דבר אינו משליך על הכלל?) ואם זה נוגד את דעת בית דין הגדול? ואם אפשר להתמקד יותר: האם אפשר לשאול כל שאלה כל רב? האם תשובת הרב היא הנחיה כללית או הנחיה ישירה לחיים? מאוד מטרידה אותי שאלת המקום של רב או צדיק בחיים הפרטיים שלי, ונראה לי שאפשר לגזור תשובות מהמצווה הנ"ל.

לבית הדין הגדול מובאות השאלות הגדולות הנוגעות לכלל כולו וגם קביעת ההלכות המסורות לנו ממשה רבנו מסיני. אי אפשר להנהיג עם אלא אם כן עומדים בראשו גדולי החכמים המכוונים את דרכו וכך יש בכל מדינה בית מחוקקים. ועם ישראל שדרכו מכוונת על פי התורה צריך שיהיה לו בית דין הגדול שמורה לעם את דרכו. העונש החמור למי שממרה את בית הדין הוא כנגד מי שמנסה לפגוע במעמד בית הדין, שבזה הוא מסכן את כל דרכו של העם. כמו שבכל שאלה רפואית יש להתיעץ עם רופא ולא להחליט לבד על הטיפול, כך בכל שאלה של הנהגה הקשורה לקיום התורה יש לקבל עצת מומחה תורני. ואם האדם יודע את התורה לבדו אין צריך לשאול, כשם שאם יודע את הפתרון למחלתו לבדו אינו צריך לשאול רופא.