האם מותר להשתמש בחפץ של חבר ללא רשות כאשר אני בטוח שיסכים? אם אפשר מקורות לעיון.

יש לנו כלל שאסור להשתמש בחפץ שלא מדעת הבעלים, והעושה כן נקרא גזלן (שו"ע חו"מ רצ"ב, א). במקרה שברור לנו שבעל החפץ יסכים שנשתמש בו זו מחלוקת הפוסקים. לדעת התוס' (בבא מציעא כב,א) אסור להשתמש כי אף על פי שכשידע יסכים, עכשיו הוא לא יודע וזה שלא מדעתו ואסור. וכן דעת הקצות (רסב' ס"ק א'), ערוך השולחן (שנח') ושו"ע הרב (הלכות שאלה). אך הש"ך (שנח' ס"ק א') סובר שבמקרה כזה מותר להשתמש וכדבריו משמע בריטב"א. לדעת האוסרים, המדובר הוא דווקא בדברים שדרך בני אדם להקפיד שלא כל אחד ישתמש בהם. אבל בדבר מועט שאף אחד לא מקפיד שמשתמשים לו בו (ויתכן שמדובר דווקא על פחות משווה פרוטה), מותר להשתמש לדעת כולם. כן פסק השו"ע (בסימן שנ"ט סעיף א'), וכתב: כגון, לקחת קיסם מהגדר של חבירו כדי לחצוץ שיניו , אך ממידת חסידות יש להימנע מכך, כי אם כולם יקחו לא תשאר גדר. וכתבו הפוסקים שאם ברור שלא יבוא הפסד לבעל החפץ אז אין אפי' מידת חסידות להימנע (יש להדגיש שזה דווקא בדבר שאין אפי' מיעוט שמקפידים אך אם יש אפי' מיעוט שמקפידים אסור להשתמש). היתר נוסף ישנו בחפץ של מצווה שאינו מתקלקל, שישנה חזקה שנוח לו לאדם שיקיימו מצוה בממונו, ולכן מותר להשתמש אף שלא מדעתו. על כן פסק השו"ע (באו"ח סימן י"ד סעיף ד') שמותר ליטול טלית חבירו, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת. לגבי המחלוקת שכתבנו בדבר שדרך אנשים להקפיד, שו"ע הרב שאסר כדעת התוס', אסר דווקא בדבר שנחסר כגון לאכול פירות חבירו וכדו'. אך בשימוש בדבר שאינו נחסר ומתקלקל שאז גם כן אסור להשתמש בלי דעת הבעלים כי זה נקרא שואל שלא מדעת שהוא גזלן, אם ידוע לי שהבעלים מרשה לי מותר להשתמש. (ולכאורה נראה לי שהקצות חולק עליו ואוסר אף בזה). הרב ניר סיני