ראיתי באחת התשובות באתר, שהרב אסר להנות מאוכל מבושל ויבש, שחומם על הפלטה, במקרה שהפלטה חוברה לחשמל ע"י נכרי בשבת. ורציתי לשאול ע"ז, שלכאו’ יש בהדלקת הפלטה איסור דרבנן, שהרי אין כאן נורת להט, וחשמל ללא נורת להט לפי הרבה מן הפוסקים הוא מדרבנן. וא"כ ע"י האמירה לנכרי יש כאן שבות דשבות. אוכל מחומם בשבת ה"ז עונג שבת, וא"כ יש כאן צורך מצוה, שאז לכאו’ מותרת גם האמירה לנכרי, וכן מותרת גם ההנאה ממעשיו. המקור לכך שלכאו’ ההנאה ממעשיו בכה"ג מותרת, יש ללמוד מדברי כף החיים בסימן של"ח ס"ק י"ד, שביאר שמה שמרן כתב שיש מתירים לשמוע כלי שיר ע"י נכרים בחופה - הוא בניגוד למש"כ בספ’ "ערך השלחן" (אין כאן טעות - זה שם הספר), שיש איסור להנות ממעשה נכרי בשבת לצורך מצוה היכא שיש במצוה הנאת הגוף, וע"כ אסר לשמוע כלי שיר ע"י נכרים החופות. וא"כ מכל זה משמע לנו ששיטת מרן השו"ע היא שיש מתירים לשמוע הניגון ע"י נכרים, הואיל וזוהי שבות דשבות במקום מצוה, ואע"פ שיש כאן הנאת הגוף! כמו"כ יש לציין, שאפי’ אם היתה נורת להט בפלטה (כמו שיש בחלק מהפלטות), היה מקום להתיר, עי"ז שהנכרי יחבר הפלטה לחשמל בשינוי, שאז ה"ה שבות דשבות לצורך מצוה כנ"ל. כ"ז אמור, חוץ משיטת בעל העיטור המפורסמת,שהתיר כל אמירה לנכרי לצורך מצוה, שראוי לצרפה בכה"ג. ע"כ הנני בא בשאלה לפני הרב - האם ע"פ כ"ז ראוי בכה"ג להתיר לאכול את האוכל חם? אודב לכ’ הרב אם יואיל להתייחס לשאלה וכן לראיה שהבאתי מדברי מרן, ע"פ הערתו של כף החיים.

א. המתכת שבתוך הפלטה כן מתלהטת, וזה תולדה של מבעיר לפי הרמב"ם. ב. אכן במקרה שהגוי עושה בשינוי לצורך עונג שבת זה אכן מלאכה דרבנן לצורך דבר מצווה, שמותר בזה אמירה לגוי. אך חשוב לדעת שאיננו מקבלים את דעת בעל העיטור אלא במקרה הדחק, ובמיוחד בענייני בישול לא מקבלים את דעתו.