רוב הזמן אני נמצאת בשמחה וטוב לי. יש לי משפחה טובה וחברים וב"ה. אני מפחדת שמרוב שטוב לי אני בגדר "רשע וטוב לו", שאולי ה’ רוצה לחלק את הטוב שעשיתי כבר בעולם הזה. מה דעת הרב בנושא?

אדם לא צריך לשפוט את עצמו, זהו תפקידו של הקב"ה להיות הדיין שלנו. הרמב"ם כתב שאדם צריך להחשיב את עצמו כבינוני. כך גם את תחשבי על עצמך שאת בינונית. בנוגע לטוב שאת מוצפת בו, אם את מודה לקב"ה עליו ומשתדלת לחלק את הטוב שלך לאחרים, הטוב שניתן לך ימשיך להתקיים בעזרת ה'.