שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • היחס לרע בעולם

מוות בטרם עת של תינוקות וילדים

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

י"ב סיון תש"ע
שאלה
רציתי לקבל מקורות או ספרים שמדברים על מוות בטרם עת (נערים, ילדים ותינוקות). השאלה מאוד מטרידה ואשמח לקבל תשובה.
תשובה
לא ידוע לי על מקורות מלוקטים אולם ראיתי שיש מספר ספרים שמלקטים דברי אגדה שמלקטים סיפורים על מיתת צדיקים בטרם עת. אנסה בצורה קצרה להציג שלוש גישות שלעניות דעתי יש להם מקורות בדברי חז"ל. דרך אחת בדברי חז"ל שמובאת בגמ' במסכת שבת (נה, א), ששם כתוב שכל מיתה בעולם הוא קשורה לעשיית חטא. ודאי שגישה זו דורשת הרחבה. אדם על עצמו יכול לומר שהמיתה נובעת מכך שהוא חטא אולם כיצד יכול מישהו אחר לומר שמיתתו של חבירו היא נובעת מחטאים. במיוחד הדבר נכון בנוגע לצדיקים גדולים. ומצאנו לגבי הריגת רבי ישמעאל ורבי שמעון, שהיו גדולי הדור, שאמרו על עצמם שהם נפטרים בגלל החטאים של עצמם. כך מובא בדברי חז"ל שהם אמרו שהמיתה שלהם נבעה מהתביעה שהקב"ה תובע מגדולי ישראל לענות לצרכים של כל יהודי ומי מגדולי ישראל יכול לומר שהוא ממש ענה על כל צורכי העם. וזה בבחינת מדקדק הקב"ה עם צדיקים כחוט השערה. לבין איך שרבי עקיבא התייחס למיתתם שתלה את מיתתם לא מחמת חטאם האישי. בכל אופן, גם רבי עקיבא ראה במיתתם סימן לכך שיש חטא בעולם ויש פורענות ועונש על מעשים לא ראויים שנעשו. כך מובא במכילתא פ' משפטים: "אם ענה תענה. אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. דבר אחר רבי אומר אם ענה תענה מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה. כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין ליהרג אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל רבי לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג. אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונוטל סנדלך או עוטף טליתך אמרה תורה אם ענה תענה אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. אמר לו ניחמתני רבי. וכשנהרגו רבי שמעון ורבי ישמעאל אמר להם רבי עקיבא לתלמידיו התקינו עצמכם לפורענות שאלו טובה עתידה לבא בדורנו לא היו מקבלים אותה אלא רבי שמעון ורבי ישמעאל אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבא בדורינו וסילק אלו מבינותינו שנא' (ישעיה נ"ז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים ואין מבין ואומר (שם) יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו ולבסוף (שם) ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה" אנו צריכים להרחיב את המבט ולהבין שהמיתה של פלוני יכולה לנבוע לא רק מחשבון שעושה הקב"ה עימו. יתכן שמישהו ימות כתוצאה מהסביבה שגורמת שהוא ימות. כך מצאנו בגמ', שבנים של אדם עלולים למות כתוצאה מכך שההורים שלהם לא זהירים במצוות. וכך גם מצאנו, שהגמ' אומרת שצדיקים מתים בעוון הדור. כך מובא בירושלמי פרק ב' של ברכות ה"ח סיפור על פטירת ר' חייא בר אבא: "כד דמך ר' חייא בר אבא בר אחתיה דבר קפרא קביל ר"ל עילוי דהוה רביה. גימר תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה. עאל ואיפטר עילוי דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים. דודי זה הקב"ה. ירד לגנו זה העולם. לערוגת הבושם אילו ישראל. לרעות בגנים אילו אומות העולם. וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאי. מה עשה המלך נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאו ומדבקו לישראל. כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן". אולם יש דרך שניה לומר, שלמרות שבדרך כלל מיתה ללא עת זהו דבר שאינו טוב יש לפעמים מצבים שהקב"ה לוקח מישהו בטרם עת לטובתו וכדי שהוא לא יהיה בעולם הזה שלפעמים יש בו סבל. או לחילופין, רואה הקב"ה שאם נשמה מסוימת תשאר בעולם היא תרד ממעלתה שזכתה בה הקב"ה לוקח את הנשמה כהיא נמצאת בשיא כוחה וצידקותה. כך מובא בירושלמי: "ר' יוסי בי ר' חלפתא וחבורתיה ואית דמרין ר' עקיבה וחבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום. אמרין שמא הוא חושדינו נחלוף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון אמר לון מריי אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי מנעתונה מיני. אמרון ליה אמרין דלמא דאחשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט והיה לוקטה כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן". אולם יש מהלך שלישי שבו אין מושג של מיתה בטרם עת. כל אדם יש לו תפקיד וקיצבה כמה זמן הוא צריך להיות בעולם. הקב"ה יודע את הקיצבה של כל אחד. אין אנו יכולים כלל לדעת כמה זמן נקצב לכל נשמה ולכן אין לנו ידיעה מתי מיתה מוגדרת כמיתה בטרם עת. לפעמים אדם מצליח לעשות את יעודו במעט שנים. כך מובא בירושלמי: "כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפטר עילוי מתוקה שנת העובד. ישן אין כתיב כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל. למה היה רבי בון בר' חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם. אמר להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה". מפורסם סיפור מדהים על הבעש"ט. אישה שלא נפקדה לאחר שנים רבות הבעש"ט ברך אותה והיא נפקדה. אולם, לאחר מספר חודשים מועט הילד שנולד נפטר. היא באה בבכיה גדולה לבעש"ט. והבעש"ט הסביר לה שמדובר על נשמה גדולה מאד שבתחילת חייה, בגילגול קודם, חיה בחטא אולם עשתה תשובה ותיקנה בחייה את כל מה שהיה צריך לתקן. אולם נשאר עוד תיקון קטן שנגע לתקופת היניקה מאם יהודיה טהורה. לשם כך ירדה הנשמה לעולם. היא מילאה תפקידה ולכן חזרה לגנזי מרומים. אם כן לסיכום, הצגתי בפניך שלוש גישות שוודאי שניתן להרחיב אותם ולבאר אותם מעבר למה שכתבתי לך בקיצור.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il