אני נשוי כשנתיים. אמא שלי שואלת אותי כל הזמן, בדרך אגב, איפה אני נמצא, לאן אני נוסע. אם אני עונה לה שאני לא רוצה לומר היא נפגעת עד כדי כך שהיא מסוגלת לבכות ומי יודע, אולי לכעוס על אשתי שמאז שהתחתני איתה אני מספר פחות (ובצדק... אני לא צריך להיות שקוף בכל צעד). אני כמעט ולא מתקשר אליה מאוטובוסים, כדי שהיא לא תשאל לאן אני נוסע. בנוסף, יש סכסוך בין ההורים שלי לבין ההורים של אשתי מסיבה אחרת. זה גורם לכך שאמי מקנאה כשאנחנו עושים יותר שבתות אצל חמי וחמותי (ואנחנו באמת עושים יותר - כי לאשתי זה חשוב לעשות אצל הוריה וכשמגיע תורי ואני מעדיף את הבית שלנו מאשר את בית ההורים). האם מותר לי לשקר בתכיפות כל כך גבוה? לא לספר שאני נוסע, לא לספר שאני אצל החמות, לא לספר שאשתי נוסעת לראיון עבודה, לא לספר שאנחנו בסידורים מחוץ לעיר ועוברים ליד עיר המגורים של הוריי וכו’? כפי שכבר ציינתי, ניסתי להסביר לה שזה לא אפשרי לספר הכל אבל היא לא מבינה את זה ומתרעמת עליי ואולי גם על אשתי בסתר ליבה. מה עושים?

אתה נוהג כראוי. יש מצווה לכבד הורים אולם אין מצווה להשאר צמוד אליהם. דווקא להיפך מורה התורה - "על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו". כך דרך התורה לבנות מחיצות לכל בית ולא להיות שקוף. אולם כפי שאתה אומר אין עניין לחדד זאת. מותר לך לשנות מפני דרכי שלום ולא לענות על דברים שלדעתך עדיף בשביל השלום שלא לספר עליהם.