במקרים שונים בסדר נשים מובאים מצבים בהם יש לאשה "זכות" לסרב לייבום ומתוך כך יש צורך בחליצה. מטרת החליצה היא לבזות את האח שלא מקים זרע לאחיו. אולם בסוג המקרים שציינתי, האשה היא זו שמונעת את הייבום. אם כן מדוע על היבם להתבזות בחליצה ויריקה? לכאורה הביזוי מגיע לאשה (או לא מגיע לאף אחד תלוי בסיבה לסירוב הייבום)?

ראשית, יש לדעת שקשה לתת טעמים לפרטי המצווה. ניתן להסביר את העיקרון שבמצווה אולם פרטי המצווה זה כבר 'חוק'. העיקרון הוא שלא מדובר בבזיון היבם אלא במשהו פנימי עמוק. יש מצווה לייבם וגם החליצה נחשבת מצווה. מעשה החליצה נעשה מכיוון שהיבם לא התרומם למדריגה שבה יוכל לשאת את אשת המת - מעשה שיש בו השפעה פנימית עמוקה. אמנם ישנם מקרים, כמו שציינת, שבהם לא הבעל הוא זה שלא מוכן, יש גם מקרים שחכמים אומרים להם שלא כדאי להם לעשות יבום, כגון: שהוא זקן והיא צעירה או להיפך, כיוון שהתורה - דרכיה דרכי נועם, ולכן לא ציוותה על מקרים כאלו.