אני תוהה כבר הרבה זמן, האם מותרת ברית צבאית עם אומות אחרות לצורך מלחמה באויב משותף (בין שווים, אויבו של אויבי הוא חברי, לעניין ספציפי בלבד ולא ברית מוחלטת או משענת קנה רצוץ) כמו למשל שיתוף פעולה צבאי בין ישראל וארצות הברית נגד אירן? לפי הבנתי מותרת ברית כזאת רק עם בני נח, הרב כהנא דן בעניין בפירוש המכבי שמואל, בקטעי פירושים על יהושע פרק ט:ו-ט " וילכו אל יהושע... ויאמרו אליו... מארץ רחוקה באנו ועתה כירתו לנו ברית. ויאמר איש ישראל אל החוי: אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרת לך ברית? ויאמרו אל יהושע : עבדיך אנחנו. ויאמר אליהם...: מי אתם ומאין תבאו? ויאמרו אליו: מארץ רחוקה מאד באו עבדיך לשם השם אלקיך, כי שמענו שמעו ואת כל אשר עשה במצרים ." והרב כותב " כתב הרד"ק (ז): "שאם היו יודעים שהם מארץ כנען, היו אסורים לכרות להם ברית, שנאמר (דברים ז:ב) ’לא תכרות להם ברית ולא חנם’, והברית הוא שיהיו בשלום עמם ולא יהיו עבדים להם ומקבלים מצוותם [כלומר לא מקבלים מצוותם], וזה אסרה התורה. ואע"פ שכולם [לרבות ז’ העמים] אם היו משלימים היו מקבלים אותם... אבל בתנאי שיכריתו ע"ז מארצם ושיקבלו עליהם ז’ מצוות.. ואם היו משלימים ועוקרים ע"ז ומקבלים ז’ מצוות צריך עוד שיהיו למס ויהיו עובדים לישראל ונכבשים תחת ידיהם, כמו שהוא אומר (דברים כ:יא ): ’ והיו לך למס ועבדוך ’ " וכאן הרב כהנא מפרש: "כאן נראה כלל גדול: אסור לכרות ברית עם שום אומה שלא קיבלה עליה את שבע מצוות בני נח, ואם קיבלו עליהם, אזי אם אינם גרים בא"י, זה כברית בין שוים, שאין מס וכו’ : ואם הם גרים בא"י, יש להם דין גר תושב ומותר להם לשבת בא"י, אבל לא כמו שוים, כי יש דינים מיוחדים. אבל ז’ האומות גם אם הם משלימים ורוצים להיות גרי תושב, הרי נוסף על זה הם צריכים לשלם מס ,כסמל שהם עובדים לישראל, משום שהם שונים מכל גוי, מכיוון שכל גוי אחר מודה שהארץ אינה שייכת לו אבל ז’ העמים עלולים לתבוע את א"י בעתיד בטענה שהיא ארצם. ולכן נראה פשוט שמאותה סיבה, כל אומה שיושבת בא"י וטוענת שהיא ארצה, צריכים או להמיתם או לגרשם או שישלימו בהודאה. ומוסיף הרד"ק: " ואמרו רבותינו ז"ל (עי’ ירושלמי ,שביעית ו:א) כי שלושה כתובים שלח יהושע בכניסתן לארץ. שלח להם: מי שרוצה להשלים - יבא וישלים. חזר ושלח להם: מי שרוצה לעשות מלחמה - יעשה מלחמה. וחזר ושלח להם: מי שרוצה לפנות - יפנה". זו שאלה מאוד חשובה לי, אשמח מאוד לתשובה מפורטת. תודה מראש.

אתה מערבב בין שני נושאים. נושא אחד נוגע לשאלה של האפשרות שישבו גויים שאינם מבני ישראל בארץ. האם המדינה היהודית יכולה להכיל בתוכה אנשים שאינם בני ברית. לגבי שאלה זו התשובה היא, שבודאי שיכול להיות גוי בארץ ישראל אולם יש לכך תנאים. גוי שגר בארץ ישראל צריך להיות גר תושב. יש מחלוקת גדולה האם הדגש הוא בעיקר שלא יעבוד עבודה זרה או שעליו לקבל כל ז' מצוות. הרב קוק הכריע בנקודה זו שמספיק שלא יהיו עובדי עבודה זרה. מבחינה זו ערבים באופן אישי יכולים להיות בארץ ישראל ויכולים להיות אזרחים במדינה היהודית. המאבק העיקרי שלנו הוא ברמה הלאומית. מי שיושב בארץ צריך להכיר בכך שהריבונות הלאומית על ארץ ישראל היא ריבונות יהודית. אי הכרה בריבונות היהודית היא הבעיה העיקרית. לפני שלושים שנה אנו חשבנו שנוכל להכיל ערבים במדינה והם לא יתגבשו בצורה לאומית. אולם לצערנו, גם בגלל חולשה לאומית גדולה שתקפה אותנו, הערבים מגבשים את עצמם כזהות לאומית נפרדת שעויינת את עם ישראל. דווקא השמאל שתבע את שיוויון הזכויות לערבים יגרום לכך שלא נוכל לתת לערבים זכויות אזרח משום שבעידוד השמאל הם לא מוכנים להיות אזרחים שמכירים במדינה היהודית. השמאל הוא זה שמביא את הגירוש על הערבים. הנושא השני נוגע לכריתת ברית עם ארצות הברית,ברית של שותפות ואינטרסים משותפים. נכון לומר שמהנביאים ניתן באופן כללי להוציא קריאה לעם ישראל שלא לסמוך על בריתות שעושים עם מעצמות. הנביאים דיברו רבות כנגד כריתת ברית עם מצרים או עם אשור. הקריאה הנבואית היא להתרכז בבנין הלאומי שלנו ולא לנסות להמר על המעצמה החזקה ולקבל ממנה את העוצמה. כל תלות מוגזמת בכל מעצה אפילו הכי ידיתותית היא דבר שאינו טוב. זהו הכיוון גם היום. אנו צריכים לצמצם עד כמה שאפשר את התלות במעצות אפילו שאנו חושבים שיש לנו אינטרסים משותפים איתם או שאנו חושבים שהם חסידי אומות העולם. הדבר הוא לא פשוט ליישום. אנו צריכים לזכור שרק לפני חמישים שנה היינו תלויים לגמרי בחסדי הגויים ולא היה לנו שום עצמאות מדינית. לעבור למצב שבו אנו עצמאיים לגמרי זהו תהליך ארוך שהקב"ה בודאי מוביל אותנו אליו. לעשות שותפויות עם עמים אחרים כשיש אינטרס משותף לשני העמים אין בכך בעיה. העיקר שלא יתפתחו יחסים של פריסת חסות ותלות במעצמה אחרת. מדיניות החוץ שלנו צריכה להיות חכמה וערמומית. לא להניח את כל הביצים בסל אחד.