אני רווקה בת 36+ ומובטלת. עברתי המון בחיים ועם כל מה שעברתי עשיתי כל מה יכולתי לעשות שחיי ישתפרו ואפילו במעט, תפילות סגולות קברי צדיקים יועצים למינהם וכו’. השתדלתי והתאמצתי המון ולצערי שום דבר לא הולך ולא קורה. בכל שעה קשה בכיתי וצעקתי אליו למעלה וכלום. יש המון מה לומר אבל לא נכביר במילים, הגעתי למצב שקשה לי מאוד להתפלל. אבל מאוד, כשמדברים על חזרה בתשובה לקראת ר"ה אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על זה, איך נעבור את החג הזה אני לא יודעת. אני יודעת שהחיים זה ניסיונות ומבחנים אבל מגיע לי אחרי הכול להיות בשלב אחר של חיי. מהקושי היו שבתות לאחרונה שאפילו כתבתי כי אם לא הייתי פשוט מתחרפנת. הבדידות גדולה עליי מאוד והאמת אין לי אמון בכלום. כולי תקווה שהרב יבין את הדברים למרות שלא פירטתי יותר ושיענה לי בדרך ישירה ואמיתית עם רצון לעזור ולא סליחה ומחילה כמו רבנים אחרים, שלהם גם פירטתי יותר, שמעדיפים להתנער ולומר שהם לא מטפלים או דברים אחרים כי גם מציבור הרבנים שמרבה להאשים את הרווק אבל לא קצת גם את עצמו גם מהם התאכזבתי. תודה מראש. וכולי תקווה שהרב יאמר לי משהו כבר לפני ר"ה הקרב ובא.

שלום רב: סליחה שלא עניתי לך מיד. אני ממש מרגיש שהנחת על כפתי משימה קשה. גם להיות נציג של הקב"ה וגם להיות סנגור של הרבנים. בקושי אני מוכן לייצג את עצמי. אני לא היתי בחיים בניסיון כל כך קשה כך שלא בטוח שאוכל לתת לך עיצות. אני מוכן לתת לך מהטוב שה' נתן לנו . את יכולה לבוא להתארח אצלנו בשבת או כל בקשה אחרת שאוכל לעזור אני אשתדל לעזור. אין לי סודות שאת לא מכירה. אני מניח שאת מה שאני יכול לומר אמרת לעצמך ואמרו לך אחרים. ודאי שזה לא נכון לא אמיתי לא מועיל להאשים את עצמך. לא נבנים מרגשות אשם. אדם שנמצא בצרה לא יאישם את עצמו. אולם גם כדאי שלא להאשים אחרים. כמו שהאשמת עצמך לא מועילה כך גם האשמת אחרים לא מביאה תועלת. גם להאשים את הקב"ה לא מביא תועלת. את נמצאת בפער עצום בין הצפיות שיש לך מהחיים של עצמך לבין איפה שאת נמצאת בפועל. את מצפה לא להיות בודדה ,. את מצפה להתפרנס בכבוד. אלו הם הצרכים הכי בסיסים וכמו שאמור חכמים אדם מתפלל על שלשה נושאים שהם הבסיס לחיים. בני חיי ומזוני. בלשוננו משפחה פרנסה ובריאות. בשני תחומים את מאד מאוכזבת וחיה בשנים של השתוקקות להגיע לשינוי מצבך וזה לא קורה. מה שאני יכול להציע שתנסי בכל אופן לצמצם את הפער שבין הרצוי למצוי. תנסי כמה שיותר לשמוח ולהנות ממה שכן יש לך. להיות יותר נינוחה ושמחה ממה שאת יכולה לשמוח. לפעמים כשאנו בלחץ ממצבינו ההווי זה תוקע אותנו שם. דווקא ההתפייסות עם המציאות הוא מביא לנו אור חדש על הפנים וזה בסופו של דבר מאפשרלנו גם לזכות לשינוי. גם התפילות שלך צריכות להיות לא רק תפילות של בכי וצער. מתפילות מסוג כזה כנראה שאת כבר שבעה. אין לך כוח לסוג כזה של תפילות. תנסי לשנות את הניגון של התפלה. יש בתפלה גם שבח גם הודאה וגם בקשה. בשורות טובות