בשביל הקב"ה לקרוע את הים זה כמו להזיז זרת, ולהקים אנשים בבוקר זה כלום בשבילו, אז למה צריך כ"כ להודות על דבר שבשביל ד’ כ"כ קטן. ועוד, יציאת מצרים שמזכירים אותה המון כמעט בכל התפילות, מה משמעות הדבר?

ההודאה על בקיעת ים סוף אינה על הנס אלא בעיקר דו שיח ביננו לבין הקב"ה, בין העולם לבין הקב"ה. כשהקב"ה מנהיג את העולם בדרך הטבע יש בכך סוג קשר מסוג אחד. כשהקב"ה מנהיג את העולם בדרך של נס יש כאן אמירה אחרת. יש כאן טיפול מיוחד לטובת מישהו טוב וכנגד מישהו רע. על כך אנו מודים קב"ה שבחר בנו וגילה את הפוטנציאל הטוב שיש בנו שבעבורו הוא מוציא אותנו ממצרים. בעצם בקיעת ים סוף זהו שיר על יציאת מצרים כולה.