ברצוני לשאול 2 שאלות בנוגע לתחנון/נפילת אפיים. 1. במניין בו אני מתפלל שחרית לא אומרים תחנון (איני יודע האם הסיבה היא השעה המוקדמת והתפילה המהירה במנין בו רוב האנשים ממהרים לעבודתם), האם בימים שני וחמישי עלי לומר "אל ארך אפיים" לפני הפתיחה או לא? כמו כן, מה הדין במקרה בו הסיבה לאי אמירת תחנון היא מוהל המתפלל איתנו במניין? 2. במקום עבודתי קיים מנין לתפילת מנחה בו מתפללים תפילה קצרה. לאחר שמונה עשרה אומרים וידוי וי"ג מידות. אני נוהג כמנהג אשכנז ובמקום בו גדלתי וכן בישיבה בה למדתי אמרו במנחה רק נפילת אפיים. כיצד עלי לנהוג במקום העבודה, האם לומר וידוי וי"ג מידות, לומר רק י"ג מידות או לומר נפילת אפיים וי"ג מידות? כמו כן, ברצוני לציין כי מניין זה מתקיים במקום בו אין ספר תורה. אשמח לשמוע מה עלי לעשות.

1. אין שום הסבר לאי אמירת תחנון. צריך לשרש את התופעה בדרכי נועם. אא"א אפשר לומר וצריך לומר 2. אל תפרוש מן הציבור. כשאין ס"ת אומרים תחנון בלי נפילת אפים.