כל השאלות נוגעות למצב של תפילת עמידה ארוכה משל הציבור:
1) האם מותר לענות אמן\אמן יהא שמיה רבא\להצטרף לי"ג מידות עם הציבור - א - בין סיום העמידה שלי לאמירת התחנון. ב - בזמן שאני אומר תחנון.
2) האם למי שיש חיוב, מותר להגיד קדיש יתום כשעוד לא אמר תחנון, או שגם יוביל להפסד התחנון? מה עדיף?
3) האם כדי לא להתגודד (נניח כאשר הציבור ב"אשרי" בשחרית), מותר להגיד תחנון בישיבה או שיש דין מיוחד לאומרו בעמידה לעיכובא?
4) אם קרה שאמרתי קטע תפילה אחר בלי לשים לב מה אני אומר (לדוגמא - שיר למעלות כמו בערבית - במנחה) אחרי העמידה ולפני התחנון - האם גם נחשב כהפסק והפסדתי את אמירת התחנון?
תשובה: 1) א. מותר. כי "אמן יהא שמה רבא" זה השבח הכי חשוב אם הוא עומד במקום שהוא יכול להפסיק אז שיפסיק ויענה, והוא לא מפסיד על ידי זאת הסמיכות לתחנון, זה לא כמו שאדם בירך המוציא ובמקום לאכול הוא אמר משהו באמצע, פה בתפילה זה קדושה וזה קדושה אלא שלפעמים אסור להפסיק, וכאן בגלל חשיבתו של העניין מותר להפסיק. ב. בזמן שאדם אומר תחנון ודאי שהוא יכול להצטרף לציבור לומר "אמן יהא שמה רבא" או קדושה או לשמוע ברכת כהנים, בזה אין ספק.
2) אם הוא יגיד את הקדיש הוא יפסיד את התחנון, ולכן לא יגיד קדיש כי הוא צריך להסמיך את התחנון לתפילה, יש חובה לומר תחנון עם הציבור אבל קדיש יכול לומר בפעם אחרת.
3) תחנון צריך לומר בעמידה, כמו כל וידוי שצריך להגיד בעמידה. ולא שייך פה לא תתגודדו. חוץ מזה בציבור היום יש כאלה שעומדים ויש כאלה שיושבים אז לא נראה לי שזה יהיה כל כך בולט.
4) לא נחשב הפסק בגלל שהוא אמר את זה כחלק מהתפילה לפי איך שהוא חשב, זה כמו שיש מקומות שאומרים אבינו מלכנו ורק אחר כך אומרים את התחנון. למרות שהאדם טעה זה לא נחשב הפסק. אבל אם יאמר פרק תהלים אחר זה יחשב הפסק באמת.
גירסת הדפסה
שלח לחבר