נסעתי באפניים ובטעות נתקעתי במכונית חונה. בדקתי וראיתי שבאזור שבו התנגשתי יש סריטה קטנה. אני לא יודעה אם אני סרטתי את המכונית וקצת מסובך למצא את בעלי המכונית. מה לעשות?

אתה פטור מחיוב בידי אדם (א) אבל חייב בחיוב לצאת ידי שמים (ב) והואיל ואינך מכיר את בעל הרכב, עליך לרשום לעצמך חיוב זה, עד שיבא אליהו ויזהה הניזק. מקורות: (א) פטור בידי אדם כמו שמצאנו ב"ק מו. שור שנגח את הפרה ואינו יודע אם עד שלא נגחה ילדה או משנגחה ילדה משלם ושם בב"מ א"ר א"ש זו דברי סומכוס...אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוע"ה...דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המוע"ה וכך נפסק בחו"מ ת"א וה"ה בנידון דידן אע"פ שהניזק שמא אפילו אם המזיק ברי היה פטור לשלם בידי אדם. (ב) אע"פ שנאמר בב"ק קיח. שהאומר איני יודע אם גזליתך או הפקדת אצלי פטור לצאת ידי שמים כאשר כנגדו ג"כ אינו יודע ורק חייב לצאת ידי שמים כאשר יש כנגדו טענת ברי, מ"מ מצאנו שחייב לצי"ש גם כאשר גם הוא וגם הניזוק אינם יודעים אם התחייב או לא. ע' ב"מ (לז.) במשנה "אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא, נותן לזה מנה ולזה מנה" וע"ש בגמ' שזה לצי"ש, והיה מקום לומר שהחילוק דווקא בין מצב שבכלל אינו יודע אם החסיר מישהו לבין מצב שיודע שהוא חייב ויודע בוודאות שיש מישהוא שחסר ואם אינו משלם לכל או"א יחסר למישהו ולכן חייב לצי"ש וכעין מש"כ רש"י שם בהסבר החיוב לצי"ש שם ב"מ לז. ד"ה הכא בבא לצאת י"ש "...דהשתא ודאי אמרינן ידי שמים לא יצאת עד שתיתן לשניהם, שאם תהא מונחת עד שיבוא אליהו נמצא נגזל מפסיד על ידך". ואם כך פני הדברים בנידון דידן פטור לצי"ש שהרי אינו מחסיר בעל הרכב בוודאות. מיהו ע' נ"י שם (כ: בדפי הרי"ף ד"ה אמר לשנים) שמחלק חילוק אחר בין המשנה ב"מ לז. הנ"ל ובין המשנה בב"ק קיח. הנ"ל וז"ל "ומיהו דווקא היכא דגזל דעבד איסורא ודאי אי נמי נטל הפיקדון מאחד לבד דהוה ליה לדעת...אבל היכא שאינו ברור לו שגזל או שאינו ברור לו אם נטל הפקדון כלל, דהשתא לפי דעתו שמסופק אם נטל לא שייך למימר ה"ל למידק דשמא לא נטל מידי, פטור הוא אפילו לצי"ש..." הנ"י כאן אינו מחלק בין מצב שיודע ודאי שמחסיר למצב שאינו יודע אלא מחלק בין מצב שודאי הוה ליה למידק ופשע שחייב לבין מצב שאינו ודאי שהוה ליה למידק שהרי אולי לא גזל כלל! משמע שאם יש מצב שהוה ליה למידק אע"פ שמסתפק אם חייב או לא, חייב לצי"ש! ואכן כך נפסק בשו"ע ע"ה,י"ח בי"א מן התרומות לח,ג,א' "טענו שניהם ספק כגון שטענו הלוותיך ואיני יודע כמה והשיבו אמת שהלויתני ואיני יודע כמה אין הנתבע נשבע אפילו היסט, ומשלם לו מה שברור לו ויוצא אף י"ש וי"א שכיון שזוכר שלוה אינו יוצא ידי שמים עד שיתפשר עם המלוה במה שיוכל..." הרי הי"א מחייב לצי"ש הואיל וודאי לא דק במה שהיה עליו לדייק היינו כמה לוה מפלוני, אע"פ שיש ספק אם בכלל חייב היֶתר! וזה כשיטת הנ"י הנ"ל. ולפי"ז נראה שבנידון דידן חייב לצי"ש שהרי הרוכב פשע בזה שפגע ברכב של החונה, והוה ליה למידק ולא דק ולכן חייב לצי"ש אע"פ שמסופק אם חייב או לא! וע"ש בבעל התרומות שגם החולק בהנ"ל שס"ל שלא חייב לצי"ש, אינו חולק בגלל שאינו ודאי מחסיר המלוה אלא מטעמים אחרים, היינו בגלל שהמלוה גם הוה ליה למידק ולא דק וגם ששכחת ההלוואה אינה כ"כ חמורה שנאמר על זה הוה ליה למידק "שאין בידן למנוע שם השכחה". ויוצא שבנידון דידן שודאי היה ליה למידק ולא דק חייב לצי"ש, גם לדעה החולקת הנ"ל. מיהו יש לעיין אם אכן נכון לומר שבנידון דידן הוה ליה למידק ויש לחקור אם מי שפוגע ברכוש של חברו ואינו גורם נזק בכה"ג נחשב מזיק או לא. שי"ל שרק אם אח"כ היה נזק הוברר למפרע שהמעשה היה מעשה מזיק, אבל אם לא גורם לנזק, אז המעשה הוא בגדר נתקל לאו פושע הוא, שכל או"א יכול למעוד וליפול על נכס של חברו, וכל עוד שאין נזק, אין כאן מעשה של פשיעה ורק התוצאה הסופית מברר אם היה כאן נתקל או היה כאן מעשה נזק. או דלמא בכל ענין נחשב למעשה מזיק ורק אינו חייב לשלם כאשר אין נזק בפועל? והחיוב לצי"ש בנידון דידן יהיה תלוי בשאלה זו, אם ההתקלות במכונית ע"י האופניים נחשבת מעשה נזק והוה ליה למידק בכל אופן אפילו לא נגרם נזק, ממילא חייב לצי"ש אבל אם המעשה נחשב לנתקל בעלמא שאינו פושע אא"כ יש נזק, יוצא שיש כאן ספק אם הוה ליה למידק או לא, ולכן פטור לצי"ש ודין כאינו יודע אם גזלתיך! ונראה שיש חובה על אדם להיזהר מלהזיק לחברו. חובה זו היא חלק מן המצוה ואהבת לרעך כמוך וז"ל הרמב"ם (דעות ו',ג') "מצוה על כל אדם לאהוב את כל או"א מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו..." הרי יש מצוה לחוס על ממון חברו ונראה שחלק מזה הוא להיזהר מלהזיקו וכעין זה בחינוך רט"ו, וע' יש"ש ב"ק (י',כ"ד) שכתב שהאיסור להזיק חברו בגרמא הוא ממצוה זו של ואהבת לרעך כמוך ולכן כתב שם שבספק אם מותר להזיק בגרמא או לא- צריך להחמיר ולא להזיק אע"פ שהוא עצמו יש לו הפסד מכך. ולכן בנידון דידן חייב להיזהר ולא להזיק ואם פגע במכונית עם האופניים, הוה ליה למידק אע"פ שלא נגרם שום נזק ולכן חייב לצאת ידי שמים. והיה נראה להוסיף שמש"כ בב"מ לז. הנ"ל שהוה ליה למידק ולכן חייב לצי"ש אע"פ שיש ספק אם חייב הממון ומדובר בטענת שמא, בנוי על המצוה של ואהבת לרעך כמוך, והחובה לדקדק היא מכוח מצוה זו, וא"כ ה"ה לגבי חובה להיזהר ולא להזיק את חברו, ואולי י"ל שמצוה זו היא ג"כ היסוד לחיוב לצי"ש במזיק בגרמא לפי היש"ש שבגרמא עובר על ואהבת לרעך כמוך. מיהו ע' הערה על החינוך הנ"ל ששער משפט ל"ח דייק מרש"י בגיטין נג: ד"ה מטמא שלגרום נזק לחברו אינו אלא איסור דרבנן. רש"י שם דן במטמא מדמע ומנסך שהם נזק שלא ניכר, ור"מ קנס שוגג אטו מזיד הואיל ואינו אלא איסור דרבנן שצריך חיזוק. מיהו יש לחלק בין נזק שאינו ניכר כמו מטמא שי"ל ששם המזיק לא הזיק כלל אלא הדין הזיק שטימא את הטהרות וכו' ואינו דומה לגרמא. ואפילו אם נאמר שדומה לגרמא, י"ל שגרמא לא נחשב למזיק כלל וא"כ י"ל שרש"י יודה שצריך להיזהר מלהזיק בידיים וכלול במצוות ואהבת לרעך כמוך. וצע"ע בזה. הרב ברוך פז