ידוע לי שלכוון בתפילה זה להרהר את פירוש המילים בלב. כשאני מהרהר את פירוש המילים תוך כדי אני משמיע כעין "נחירות" מהגרון, שלמעשה אותן ה"נחירות" מהגרון הן בעצמן ההרהור. האם דבר כזה נקרא "להרהר" ויוצאים בזה ידי חובת כוונה בתפילה או שהרהורים ע"פ ההלכה הם בכלל במחשבה ולא משמיעים קולות?

להרהר הכוונה במחשבה. אומרים את המילה ומתכוונים למה שאומרים. אין צורך לומר את זה שוב בפה.