שלום, מצד אחד, בכל מקום שאני קורא על התורה שבע"פ כותבים שהיא ניתנה מסיני ונלמדה מדור לדור, החל ממשה ואהרון, ושלולא התורה שבע"פ לא היה ניתן להבין את פסוקי התורה שבכתב ושבעצם כל ההלכות שלנו היום מבוססות על מסירה בע"פ מסיני. מצד שני, אני יותר ויותר נתקל במקרים בהם נראה לכאורה כאילו הלכות נקבעו על סמך פירושם הסובייקטיבי של רבנים את הפסוקים בתורה שבכתב ונראה כאילו הפסיקה היא על סמך איך שהם הבינו את הפסוק בתורה ולא על סמך העברה בעל פה של ההלכה הקשורה בנושא. הדבר צרם לי ביותר בנושא של "אחרי רבים להטות", בו נתקלתי ב- //www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99_%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%94%D7%98%D7%95%D7%AA נראה לפי דף זה, שלכל פוסק יש את ההבנה שלו לגבי הפסוק בפרשת משפטים (שמות כ"ג, ב’) ונראה שבכל המקרים הפירוש מבוסס על עצם הפסוק בתורה שבכתב ולא על הדברים שנמסרו בתורה שבעל פה. למעשה נראה לכאורה כאילו לא נמסר דבר בנושא זה, ובשלב מסויים ניסו לראות מה ניתן ללמוד מהפסוק הנ"ל ופסקו פסיקות על פי איך שהם מבינים את הפסוק. כי לו היו נמסרים דברים בנושא מסיני, סביר להניח שהייתה גירסא יחסית אחידה לגבי הפסוק, והיא לא הייתה תלויה באיך בדיוק מנוסח ומוטעם הפסוק הנ"ל. כנ"ל, אגב, לגבי הלכות שבת שלומדים מסמיכות הלכות שבת להלכות המשכן ש-39 מלאכות המשכן אסורות בשבת. אם הדברים נמסרו מסיני, אז מדוע יש צורך לפסוק הלכות מסמיכות של פרשיות ולא מעצם המסירה מסיני? אשמח להבין איפה אני טועה או לא מבין, כי אני מאוד מבולבל מהדברים. תודה.

שלום רב: השאלות שאתה שואל הינם שאלות חשובות. יש שתי גישות בנוגע לענין הדרשות. יש שסוברים שהדרשה של הפסוק קדמה למסקנת ההלכה שנלמדה מהפסוק. ויש הסוברים שהמסורת של ההלכה קדמה לדרישת הפסוקים. אנו נלך לפי הדרך הראשונה שהיא יותר הגיונית. התעוררה שאלה הלכתית בבית המדרש. ניתנו מסיני כללי הדרישה של הפסוקים לחכמים. זאת ניתן מסיני. ניתן גם מסיני ההוראה הכללית שנוגעת גם להלכה שהתעוררה בבית המדרש. יתכן שבסיני לא היה ציווי מפורט בנוגע לשאלה הספציפית שנשאלה. אולם ההוראה הפרטית בעצם כלולה בהוראה הפרטית. כיצד ליישם את הכלל שניתן מסיני במקרה ספציפי מסויים על כך ניתן לחכמי תורה שבעל פה הכוח לפרש ולפרט את כל מה שניתן מסיני. הקב"ה נתן אתהתורה על דעת מה שחכמים שקיבלו את מסורת התורה ימשיכו לפרט אותה כפי דעת התורה וכפי רוחב דעתם. התורה היא שילוב מופלא בין המקור האלוקי לבין החכמה האנושית שמצויה אצל חכמי ישראל. גם חוכמתם של חכמי ישראל היא מלווה ומושגחת על ידי ריבונו של עולם. הדברים ארוכים ומורכבים ואני הלכתי באחת מן הגישות המרכזיות בענין. כל טוב