ידוע, שכשבן אדם שוהה זמן באמצע תפילת העמידה שרגיל בו לגמור את כולה צריך לחזור לראש התפילה. השאלה שלי היא: אם אדם באמצע ברכה מסוימת בתפילת העמידה שוהה הרבה זמן בשתיקה אך לא שיעור שרגיל בו לגמור את כולה, האם צריך לחזור לראש הברכה משום "קלקול ברכה" כמו שמבאר פירוש המשנה ברורה על סימן קד’ סעיף ה’ בשולחן ערוך או שלמרות זאת יכול להמשיך מהמקום שפסק בו אפילו אם שהה הרבה זמן כל עוד לא שהה זמן שיכול לגמור את כולה? אם דינו שצריך לחזור לראש הברכה כמו שמבאר כך פירוש המשנה ברורה הנזכר לעיל, אז אם למרות זאת לא חזר לראש הברכה והמשיך מהמקום שפסק, יצא ידי חובתו לכתחילה? בבקשה לענות באופן ברור משום שאני כנראה אסתמך על התשובה שאקבל. בתודה רבה והמשך יום נעים!

א.אם השהיה קשורה בכוונה או מחשבה על הברכה עצמה אין בזה שהיה. אך אם המחשבה שלא מעניין הברכה ויש הפסקה גדולה, אז ראוי לחזור לראש הברכה בגלל קלקול הברכה. ב.בכל אופן, אם לא חזר בדיעבד יצא ידי חובה כיון שיש בזה ספק מחלוקת בין הפוסקים, ויש על מי לסמוך.