כאשר אני קורא ספרי מוסר כמו: מסילת ישרים, שערי תשובה, אורחות צדיקים ועוד, אני נכנס לעצבות, דיכאון וכעס כי אני מרגיש שהדרישות הם גבוהות מאד מאד ורחוקות ממה שאני רואה את חיי בעתיד. כמו למשל, זה שכל מעשה שאני עושה צריך להיות לשם שמיים וכל הזמן צריך ללמוד תורה ואסור לעשות כלום חוץ מהמינימום שבמינימום לצרכי הגוף וגם מה שמותר להנות זה רק מינימום של מינימום בשביל שיהיה כח ללמוד תורה. כל הדברים האלה רק גורמים לי לשנאה ח"ו של התורה והמצוות ומכניסים בי דיכאון וכעס. אני יכול להגיד שבשנתיים האחרונות מאז התחלתי ללמוד מוסר אני אולי התחזקתי קצת בלמוד תורה אבל אני עם תחושת מרמור ועצב וייסורי מצפון גדולים מאד. האם הרב ממליץ לי להמשיך לקרוא ספרי מוסר או להפסיק? נ.ב אין בכל האמור לעיל ח"ו איזה פגיעה בספרי המוסר ומחבריהם ואני יודע שכמובן הבעיה היא בי ולא בהם.

בראש וראשונה צריך ללמוד שעבודת ד' היא לא עול אלא זכות נפלאה להיות קרוב אל ד'. התורה היא לקח טוב ואין טוב אלא תורה, זאת צריך לא רק לדעת אלא גם להרגיש. אסור שלימוד המוסר יגרום למרמור על כן תתרכז כעת בלימוד על גדולת ד' ועל טובו. תעסוק בפיתוח מדת האהבה לד', שער אהבת ד' בחובות הלבבות ובנתיבות עולם למהר"ל ובספרים אחרים ותתמלא שמחה ובריאות. גם תלמד בספרי מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק שהם מרוממים ומשמחים את הנפש.