שלחתי שאלה בקשר לסמינר ערכים שהייתי בו, ולטענות של החרדים נגד הדתיים. טענה שהרבנית שם העלתה היא, שגדולי הדור בתקופה שלפני הקמת המדינה אמרו לא להצטרף להקמת המדינה שהיא מדינה חילונית, שכל מקימיה חילונים, והם חיפשו רק מקום לברוח ולא רצו מדינת יהודים ולא מדינה עם ערכים דתיים, ולכן הקמת המדינה כמו שהיא זה לא נס, זו טעות. ומה באמת בעניין הצבא? זה לא ביטול תורה שכולם חייבים להתגייס? לא מספיק ללמוד תורה ולהתפלל והבעיות הצבאיות ייפתרו? איפה המקום שלנו בעשייה בעולם הזה ואיפה המקום להשאיר את זה לתפילה וללימוד תורה ועיסוק אך ורק בקודש? האם יש חשיבות להתקדמות כלכלית, טכנולגית ואקדמית? חזרתי עם המון שאלות ואני מאוד מבולבלת בקשר להמשך דרכי, אשמח אם הרב יוכל לתת לי תשובה מעמיקה או להפנות אותי לספר/ים שיענו על שאלותיי, כי אני מרגישה שאיבדתי את דרכי ואני לא מוצאת משהו בטוח להישען עליו, הכול פתאום מוטל בספק. בתודה מראש,

כדאי מאד שתמצאי דמות שתוכל לענות לך בעל פה על כל שאלותייך. אולם באופן כללי ניתן לומר שגם הציבור החרדי עבר שינויים גדולים. מציבור שלא היה שותף וחלק מהמדינה הוא נהיה יותר ויותר שותף במפעל של הקמת המדינה. מציבור שדגל רק בלימוד תורה הוא חזר לדרך המלך של תורה ועבודה לרוב הציבור . המציאות של בניין עם ישראל הצלחתו וקיבוץ הגליות שאנו נמצאים בה היא עובדה קיימת. יש אפשרות לייחס את כל מה שקורא לתנועה הציונית שצליחה להוביל מהלך נגד רצון ה' אולם אני מעדיף לראות את כל מה שקורא כהשגחת ה' על עמו ונחלתו. בדברים הבסיסים של גלות וגאולה הדברים לא קוראים במקרה אלא בהשגחה אלוקית. עיקר העשייה שלנו היא בודאי בקודש. עם ישראל עניינו לבנות חיים שיש בהם קדושה. אולם קדושה שאינה מקדשת את החול זו אינה קדושה שמתאימה לעולם הזה. הקדושה בעולם הזה היא קדושה שצריכה לחבר בין הקודש לחול. קדושה שמימית ישנו בשמים. לא היה צריך הקב"ה לברוא עולם שיש בו חומר. התורה היתה בשמים וניתנה לנו בארץ בכדי שנאיר עם התורה את המציאות של העולם הזה. הקב"ה לא הסכים שנשאר במדבר אלא רצה שנכנס לארץ ישראל. המצווה ללכת לצבא הינה מצווה כללית ציבורית. אולם כמו שאר המצוות באופן פשוט כל מצווה שיכולה להתקיים על ידי אחרים, אין מי שלומד תורה צריך להפסיק מלימודו שהרי המצווה מתקיימת על ידי אחרים. אולם לגבי מצוות הצבא היא אינה יכולה להתקיים על ידי מי שאינו ירא שמים ולא מאמין. עם ישראל לא מנצח בכח הטנקים שלו. עם ישראל מנצח מכוח השכינה שנמצאת במחנה הצבא. רק צבא שיש בו אמונה מוסר וטהרה מעריות יכול לנצח במלחמה. אם כן אי אפשר לנקות את עם ישראל מאנשים יראי שמים שהרי יש בכך סכנת נפשות שהרי יש בכך מיעוט הקדושה של מחנה ישראל. פן יראה בו הקב"ה ערוות דבר ושב מאחרינו. לענין ההתפתחות הכלכלית של עם ישראל, זו חלק מבשורת הגאולה שעם ישראל יחזור לארץ ישראל וידע לעבוד את ה' לא רק מתוך עוני אלא גם מתוך עשירות. ודאי שהניסיון לעבוד את ה' מתוך עשירות הוא נסיון קשה יותר. התקופה שאנו נמצאים הינה תקופה שיכולה מאד לבלבל, שהרי בדברים מסויימים יש הרבה אור אולם בדברים אחרים יש הרבה חושך והרבה נפילות. אולם חז"ל עמדו על כך כבר לפני אלפיים שנה שכך יהיה בעקבות משיח, כלומר, הימים לפני שיבוא המשיח הם ימים שיהיה בהם הרבה מהפכות והרבה נסיונות רוחנים בעיקר. אולם כל המהפכות בסופו של דבר מובלים ומובילים למקום אחד למקום שבו נזכה לבסס דרך של עבודת ה' דרך שתוכל את כל עוצמות החיים לחבר אל הקודש. אני מניח שיש לך עוד הרבה שאלות. אני מוכן לענות לך בכתב או בעל פה