א) בפסוק בתורה על שבעת המינים כתוב "דבש" ולא כתוב איזה דבש - האם דבש תמרים, דבש תאנים, דבש חרובים, וכדומה. מניין חכמי התורה שבעל פה למדו שהכוונה דווקא לתמרים ולא לפרי אחר? בפרט לאור דברי רש"י במקום אחר ש "כל מתיקת פרי קרוי דבש". ב) מדוע בזיתים יש פרוט, וכתוב "זית שמן", ובתמרים אין פרוט, כתוב "דבש" ולא "תמר דבש"?

לפני שאענה אספר לך את גלגולה של התשובה אותה קיבלתי בסייעתא דשמיא. טרם הספקתי לעיין ולחפש תשובה לשאלתך והנה ביקרני אחי ר' רפאל שיח' בשבת ולקראת הביקור החליט להדפיס עבורי קובץ מתוך הספר "ברכת אשר" על ספר ויקרא - ספר הנמצא בשלבי עריכה ותוכנו שאלות אותן שאל סבי ר' אשר וסרטיל ז"ל במשך חייו. על פי רוב אין בצידן תשובות ועל כך אחי עמל. בשבת בבוקר הוסיף וסיפר כי ישנה בקובץ שאלה בענין דבש ותמר, והנה היתה זו בדיוק שאלתך. אביא כאן את ציטוטה של השאלה, ואת התשובה המעניינת שנכתבה בשו"ת חתם סופר כבדרך אגב. רש"י ד"ה וכל דבש - "כל מתיקת פרי קרוי דבש". וקשה לי, שהרי לפי זה "ודבש" האמור בשבעת המינים (דברים ח, ח) אין פירושו תמרים, כמקובל לומר, כי אם כל פרי שיש לו מתיקה, כדברי רש"י כאן, וכן לא שמענו. והנה לשאלה זו נדרש ה"חתם סופר" בדרך אגב, במכתבו ל"סבא קדישא" ר' משה טייטלבוים, בעל ה"ישמח משה", אדמו"ר חסידי באויהל שבהונגריה (אבי שושלת סיגט). השם טייטלבוים נלקח מן Datelbaum בגרמנית שהוראתו 'תמר', ועל כן פותח ה"חתם סופר" את מכתבו בהתייחסות אגבית לשמו של הנמען, וזו לשונו (שו"ת חתם סופר ח"א או"ח סימן קצז): צדיק כתמר יפרח כשושנה, בעוד כפתו רעננה, תחל שנה בברכת קדם מעונה, ולא תשכון עליו עננה, החכם הגדול הרב הגאון המפורסם כערוגת הבושם גן הדסים נ"י עבד השם פאר הדור כבוד קדושת שם תפארתו מןרנו הרב משה תמר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אוהעלך יעקב משכנותך ישראל: בקראי שם 'תמר' וענינו, מה שצריך לי עיון: מאי דפשיטא לחז"ל דדבש דכתיב בשבחי ארץ ישראל בשבעת מינים, שהוא דבש תמרים (עיין ירושלמי ביכורים פ"א ה"ג)... וקשה לי: מאי שנא מקרא ד"כל שאור וכל דבש לא תקטירו" (ויקרא ב, יא), דפירש רש"י בחומש, דכולל כל מיני מתיקה, וכן פסק הרמב"ם בסתימת לשונו (ריש פרק ה מאיסורי מזבח)... ואם כן לוקין מן התורה על כל מיני מתיקה. ודוחק לומר: שאני התם דכתיב "וכל דבש", דההיא אצטריך לרבות עירובו וחצי שיעור (כבמנחות נח עא. עיי"ש), ואם כן מנא לן דדבש דבכורים הוא דבש תמרים דוקא? ולכאורה אי הך ד'ראשון לארץ ושני לארץ' (בברכות מא ע"ב) סברא דאורייתא הוא, יש לומר: מדקדים דבש שהוא שני לארץ שני, לגפן תאנה ורימון, שמע מינה שהוא דבש תמרים, דאינך מיני מתיקה קים להו לרבנן דלא עדיפי מהני. עיי"ש. ובקצרה: מכיוון שפסוק זה מלמדנו את סדר הקדימה לברכות הריהו מורה על סדר חשיבותם, ולפי הסדר מכיוון שתמר הוא שני ל"ארץ" הריהו קודם אפילו לגפן, והיה ידוע לחז"ל שדבש תמרים הוא הדבש היחיד המשובח יותר מגפן. לגבי שאלתך השניה, אציע תשובה על-פי התשובה הקודמת. יתכן שעיקר שבחו של התמר הוא בדבש, ואילו בזית גם הזית מצד עצמו וגם שמנו משובחים הם ביותר. בברכה,