מתוך לימוד במסכת מגילה עלתה לי שאלה עקרונית לגבי חדשנותו של הרב קוק. הרב קוק במוסר אביך, די בהתחלה, כותב שעניין ברכת גואל ישראל זה הגאולה השלמה וממילא על זה צריך להתפלל. מאידך במסכת מגילה בדף יז: רש"י (כראשון..) כותב על ד"ה ’אתחלתא דגאולה’, שעיקר משמעות ברכת גואל ישראל זה על הצרות המזדמנות שישנן מעת לעת ומוכיח דבריו שהרי ישנן ברכות נפרדות על הגאולה כמו בונה ירושלים ומצמיח קרן ישועה. א"כ השאלה היא, האם הרב קוק אמר את סברותיו המופלאות גם אם זה לא תמיד מסתדר עם שיטות התנאים/האמוראים/הראשונים? אולי זה עניין של דגשים לפי התקופה או ההקשר וכדומה או שאולי ה’הסתירה’ שהבאתי לעיל היא מקרה די נדיר וזה לא קו אצל הרב קוק, החדשנות העצמית לגמרי (גם אם זה חולק על גדולי ישראל אפילו אם אלו ראשונים) או שבכלל זו באמת לא סתירה למעשה וניתן ליישב את הדברים עניינית, בלא קשר לדגשים או לתקופות?

הרב במוסר אביך כתב שברכת גאל ישראל אינה על צרת היחיד אלא על הכלל ככל ברכות התפילה שנאמרות בלשון רבים. וכוונת הדברים על הצרות כפרושו של רש"י אך שצריך להיות מקושר עם הכלל ולהתפלל עליו. ע"ש.