למעלה משנה אני מסייע לחמתי כלכלית. ברצוני לציין שאיני מסמפט אותה בלשון המעטה, אך אני עושה זאת מיראת שמים ומפאת המוסר לסייע לאמא של אשתי. 1: האם זה נחשב לי כצדקה למרות שאני לא עושה זאת מהלב? 2. היא אינה אחראית ונכנסת לחובות, הדבר נובע מחוסר איכפתיות וממחשבה שהדברים יסתדרו. אשתי מנסה לדבר איתה בעניין אך לשווא. האם בכלל צריך לעזור לאדם שחסר אחריות וכל הזמן מבזבז את מה שיש לו בידיעה שיהיה מי שייתן לו? תודה

א. כן, אבל כדאי לקבל גם בלב לעשות את מצות ד' בשמחה. ב. צריך לעזור כי היא אמא וצריך לכבד הורים גם אם הם נוהגים שלא כשורה. אבל כדאי לטובתה להשתדל לעזור רק בלי ידיעתה עד כמה שאפשר על מנת שלא תהיה בזבזנית בידיעה שיעזרו לה בכל מקרה.