רציתי לשאול את כבוד הרב שאלה. ברוך ה’ לעולם ועד זכיתי להיות במירון בל"ג בעומר ובמוצאי החג באתי לחזור לביתי אך אמרתי ארקוד ואצא. והנחתי את התפילין באיזה מקום לאחר מכן ישנתי וכשקמתי נגלה לעיני שהתפילין איננו ובכן מדוע דוקא בהילולא של רבי שמעון בציון הקדוש נלקח התפילין (יש לצייין שרוב הסיכויים או שגנבו או שאחד מהערבים העובדים זרק את זה) הרי מעכשיו אתקשה בהנחת התפילין? מדוע ההסתרה הגדולה הזו? אינני חס ושלום שואל על ה’ יתברך הטוב והרחמן למה הוא עשה זאת כי גדולים מעשי ה’ וכל מה שעושה לטובה אך רציתי לשאול אולי יש מי שיישב את דעתי כי אני מרגיש שה’ מרמז לי שאפילו את התפילות והמצוות שלי אינו רוצה. אני מבקש מכבוד הרב שאם יש בשאלה איזה משהו בחוסר אמונה נא לא להעלות את הכתב כדי לא להכשיל את הרבים.

אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו. לא מצא, הרי אלו יסורין של אהבה. כיצד ניישם מאמר זה במקרה שלך. יתכן שאתה צריך לפשפש במעשיך. הפשפוש במעשים צריך להיות קשור למה שקרה לך. יתכן שהקב"ה ראה שלא מספיק נהגת עם התפילין שלך בקדושה והם היו גדולות עליך. זו דרך אחת. אולם בגמ' כתוב גם אפשרות אחרת. לא מצא הרי אלו יסורים של אהבה. מה הכוונה לא מצא, הרי כל אדם שיפשפש במעשיו ימצא משהו שבו הוא לא שלם? מסביר המהרש"א, לא מצא מעשים שבהם הוא חסר שמצדיקים את גודל היסורין שלו. כיצד נדע האם יש התאמה בין היסורין לבין מה שקורה לנו? אין כללים בנידון. משאירים זאת לצופן הפנימי והישרות שיש בכל אדם ירא שמים. כפי שאתה מבטא את הדברים בצופן הפנימי, אינך מפויס ומניח את דעתך שכאן היסורין נוגעים לפשפוש במעשיך. אם כך הרי אלו יסורין של אהבה. מה הכוונה יסורין של אהבה? ניסיון שמאתגר אותנו ונותן לנו להראות את אהבתינו לקב"ה ללא חשבון ולמרות כל הקשיים. נשאל את עצמינו הרי זה לא פייר. המעלות של האהבה שיכולות להתגלות כתוצאה מיסורין הם הרווח הגדול שיוצא לנו מהיסורין. האהבה הזו היא בסופו של דבר נהפכת להיות תענוג גדול בצורה מוגבלת בעולם הזה ובצורה אין סופית בעולם הבא. כל טוב