בס"ד למדתי ספר מלכים ומאוד קשה לי עם חוסר הערך שיש לחיי אדם. נערים צוחקים על אלישע - טראח - מתים. באים שליחים לאליהו -טראח -נשרפים. עוד שליחים- נשרפים. עונשים קולקטיביים למשפחות מלוכה חוטאות. נביא אוכל ושותה נגד ציווי ה’, אחרי שאדם רימה והטעה אותו- ממית אותו אריה. אדם לא מוכן להכות את הנביא בדבר ה’ - אוכל אותו אריה וכן הלאה. איך יכול דורנו, שעם כל הפגמים המוסריים והרוחניים שבו מחשיב ומקדש חיי אדם, להתחבר להזדהות וללמוד מסיפורים שכאלו?

אנו רחוקים מאד מהאקלים שהיה בימי בית ראשון. אולם אנו אומרים שכל המתת אנשים לא נובעת מזלזול בחיי אדם. אנו תמיד נלחמים את המלחמות שלנו כדי למנוע מלחמות גדולות יותר. עובדי עבודה זרה גרמו באקסטזות הדתיות שלהם לשפיכת דם ולהריגה של חפים מפשע, בין בטקסים הדתיים שלהם ובין במלחמות שהיו על בסיס העבודה זרה. כל מלחמה כנגד העבודה זרה היא מלחמה נגד הגסות והדמיונות שהיו באנושות גסות שבסופו של דבר גרמה לרבים ששפכו דמם מתוך פראיות זו. גם היציאה כנגד בתי מלוכה ושלטונות ומשפחות מלוכה היתה מלחמה כנגד התבססות של שלטון שלא מטיב עם העם אלא הורס ומנצל אותו. בכל המקומות שבהם צדקים נאלצים להתנהג באכזריות הם עושים זאת משום מה שהם יודעים שכל המרחם על האכזרים סופו שמתאכזר על הרחמנים.