אנשים עם נכויות טבעיות מקבלים יחס כאילו היו פחות אנושיים ולא שווי זכויות בפני רשויות הדת. אותי זה מעליב כאדם ואפילו כיהודי, שאדם אינטיליגנטי, אפילו סיים דוקטורט, אם הוא חירש הוא נחשב ברבנות לשוטה ולכן צריך לחתום על מעין כתובה אלטרנטיבית ומעליבה. זוהי שאלה ששאל אותי חבר. ברצוני לשאול: 1. האם העובדות כאן נכונות? 2. היכן יש דיון מסודר בסוגיה, כולל המצב כיום?

עד כמה שידוע לי, הרב הראשי לשעבר הרב בקשי דורון הורה לכתוב לחרש כתובה רגילה. אך גם אם יש מי שחולק, אין ויכוח על כך שחרש המתקשר עם סביבתו לומד ומתקדם כאחד האדם הוא לא שוטה חלילה. הבעיה היא איך להגדיר אותו מבחינה משפטית-הלכתית. סו"ס הוא לא שומע כאחד האדם אלא שנמצאה ב"ה הדרך לתקשר אתו וללמדו, כל זה נעשה בדרך לא טבעית. השאלה היא, האם הוא נשאר משפטית בגדר חרש אלא שרכש ידע בדרך מלאכותית או שהופקע ממנו דין חרש בכלל. לדוגמא, מי ש לו פרוטזה ומתפקד כאחד האדם אין ספק שהוא אדם רגיל אך סו"ס הפרוטזה היא מלאכותית ולא טבעית, האם הוא יכול להניח תפילין על הפרוטזה? אלו שאלות משפטיות פורמאליות אך ברור שחרש המתפקד כאדם רגיל הוא אדם רגיל לכל דבר.