האם ההיתר לרוץ בשבת לצורך מצווה הוא היתר גורף ומוחלט או שהוא היתר המוגבל למקרים מסויימים? למשל, האם מותר לרוץ גם כאשר ניתן יהיה להספיק ולהגיע בזמן ולקיים את המצווה גם ללא הריצה? למשל, האם מותר לרוץ לצורך מצווה שהוא כבר יצא בה ידי חובתה, רק על מנת להוציא אדם אחר ידי חובת המצווה מדין ערבות?

מפשט לשון הפוסקים עולה שההיתר לרוץ בשבת לצורך מצווה הוא אפילו כשאפשר להגיע למצווה אף ללא הריצה. [עי' שו"ע שא א ובאחרונים שהעתיקו הדברים ללא סייגים]. אמנם הצל"ח על מקור הדין בגמרא (ברכות ו:) מעלה אפשרות לומר שההיתר לרוץ הוא רק כשללא הריצה לא יספיק את המצווה אולם דבריו לא התקבלו להלכה וגם הוא כתב אותם בדרך פרוש לגמרא ולא כפסיקת הלכה. (גם להוציא אחרים ידי חובה במצווה נחשב מצווה).