שלום הרב. גדלתי דתי, למדתי בישיבה תיכונית והכל, היום אני כבר לא דתי, יש לי שאלה שתמיד העסיקה אותי ושבכל שנותיי כדתי לא ענו לי עליה אף לא פעם אחת תשובה שסיפקה אותי. למדתי פעם שהרמב"ם כתב את ההלכה הבאה: "נמצאו כל המלאכות שכל אשה עושה אותן לבעלה חמש מלאכות, טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת את המטה ועומדת לשמש בפניו, והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות שש מלאכות, מטחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני בהמתו". ובהמשך כתב: "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט". דברים אלה, שכתב אותם אחד ממעצבי ההלכה היהודית החשובים ביותר בהיסטוריה, נשמעים צורמים ביותר לכל אוזניים אפילו טיפה מודרניות, ואין אדם מערבי אחד היום בעולם שיסכים לקבל אותם. גם לא אנשים דתיים. אין לי ספק שהרמב"ם כתב את זה לא כפליטת פה אלא כהלכה לכל דבר שצריך לנהוג לפיה, והוא ידע שהוא בעל השפעה רבה וכל פסיקה שלו אלפי אנשים ילכו לפיה. זאת אומרת שזו הייתה ראיית ותפיסת העולם שלו. אני לא יכול לראות את הדברים בשום צורה אחרת. תפיסת עולם שלפיה האישה שייכת לבעלה, והיא רכושו, ולכן היא חייבת לשרתו. כמובן שזאת לא ההלכה היחידה שהוא כתב בסגנון כזה, יש עוד הרבה. אני בטוח שאתה לא רואה ככה את הדברים, כמו גם כמעט כל הדתיים בימינו שמתייחסים בכבוד רב לנשים. אבל אני חושב שאדם לא עשוי ממחלקות נפרדות ושתפיסת העולם שלו וניתוח המציאות שלו יוקרנו וישתקפו בהכרח בכל אחת ואחת מאמירותיו ובכל מעשה ידיו. הרבה אנשים לא שומעים היום את וואגנר, כי הוא היה מאוד אנטישמי ואנשים טוענים ובצדק שאין ספק שהאנטישמיות שבו הקרינה גם על המוסיקה שהוא יצר. למרות שלכאורה אפשר להפריד: בדעותיו היה אנטישמי, אבל בלי קשר הוא היה מאוד מוכשר במוסיקה. בדומה לכך אם אני אשמע היום שופט שאומר ששחורים הם נחותים אני לא אתן לו לחוקק שום חוק באיזשהו דבר שקשור לעדות ולמגזרים ולאפליה, גם אם במקרים מסוימים הוא יחוקק חוקים שימצאו חן בעיניי. ואני שואל: במה שונה הרמב"ם? אם אתה לא מסכים עם גישתו בעניין נשים, ואני נוטה להאמין שאתה לא מסכים ולא חושב שלגיטימי לדרוש מאישה לשרת את בעלה ושאם היא ממרה את פיו מותר לו להכותה, איך אתה יכול לקיים איזושהי הלכה מההלכות שפסק בענייניהן?

שלום רב: אני מניח שנוכן למצוא בכל ההוגים של ימי הבניים הלכות שלא יתאימו לתפיסות של העולם החופשי של היום. הרמ' כתב דבריו ברקע חברתי שונה מהמצוי בימנו. הרמבם בודאי שאם היה היום היה כותב את הדברים ברוח שמתאימה למציאות של ימינו. אי אפשר להאשים את הרמ' בפרימטיביות יחסית לבני דורו. ההלכה קובעת את הזכויות הבסייות שאינם מבטאות כלל את היות האיש הרכוש הבעל שהרי כשם שמכים בשוטים אישה לא עושה את חובתיה כך גם מכים את האיש והבעל אם הוא לא עושה את חובותיו כלפי אישתו. הרמ' הזה הוא אותו רמ' שהאישה אינה כשבויה להיבעל בפני מי שמאובה בעיניו והוא זה שכתב שאם האישה אינה חפיצה להמשיך לחיות עם הבעל אנו נכפה את האיש לגרש אותה. הרמ' רק קובע שהאישה אינה יכולה להנות משתי עולמות. גם לסמוך כלכלית על בעלה ולהנות מהרווחה הכלכלית שהוא מביא אל ביתו וגם לא לשאת בעול ולתת את חלקה בבית . אם שותפות אזי עד הסוף. כיצד מטפלים במי שעובר על החוק. בחוק באמת השתנו התרבויות והיום בודיא שאי אפשר לדבר על כפיה בשוטים. אולם אין בדברי הרמ' הוראה שמעידה על כך שהאישה היא רכושו של הבעל. כל טוב