בס"ד נמצאה שרשרת זהב בעלת סימן ברחבת בית ספרינו, פרסמנו מודעה בבית הספר כמה שבועות ועדיין אף אחד לא ניגש לבקש זאת, מה הדין של השרשרת?

בס"ד שלום רב, בשאלתך ציינת שיש סימן בשרשת ובשל כך סביר שמאבדיו לא נתייאשו ממנו ולכן חל עליך חיוב להשיב את השרשרת, ממילא נכון עשיתם שהכרזתם עליה. אם יש בשרשרת משהו יחודי שקשה למצוא בחנויות, צריך לשמור עליו ואסור להשתמש בו, עד שיגיע זמן שהוא עלול לאבד מערכו (בגלל הזמן המרובה שעובר או אם הוא יצא מהאופנה הקיימת בשוק), למכור אותו, ולכתוב על דף שמור את פרטי המציאה ואת ערכה, אפשר להשתמש בכסף כל עוד יש סכום זהה בחשבון הבנק. אם אין בחפץ דבר יחודי, וניתן למצוא כדוגמתו בחנויות, יש דעות הסוברות שניתן לחכות זמן מה לאחר ההרכזה, ואם אין פניה מהמאבד, אפשר להעריך כמה שווה הכסף, לרשום את שוויו על דף שמור, ואפשר להשתמש בחפץ כאלו הוא שלכם, ואם יבוא המאבד יקח את כספו או את אבידתו לפי מה שירצה. ונראה שאפשר לסמוך עליהם. אפרט בקצרה את המקורות לדבר: הגמרא במסכת בבא מציעא דך כט אומרת שהמוצא תפילין יכול להשתמש בו ולשים את השווי שלו בצד, כיוון שאפשר למצוא בקלות תפילין אחרות לקניה, אנו מעריכים שדעת המאבד להרשות למוצא להשתמש בו, בתנאי שיחזיר למאבד את שוויו והוא יוכל לקנות אחרים. ישנם ראשונים שמהם משמע שהדבר נאמר דווקא ביחס לתפילין שכל עניינם למצווה, אך בחפצים שענינם הנאת האדם, הוא רוצה דווקא בחפץ שלו ואינו רוצה אחרים במקומם. (רמב"ם, ורא"ש). ויש מי שלמד בדעתם שדוקא בענין מצוה המאבד רוצה לזכות אחרים במצווה, (משמעות הש"ך). לעומתם, בנמו"י ובטור נשמע שהדין נכון בכל דבר שאפשר למצוא דוגמתו בשוק. באגרות משה פסק להקל, ובערוך השלחן הביא את שני הדעות ולכן נראה שהרוצה לסמוך על המקלים יכול. כל טוב, הרב מרדכי גרוס