שלום לרב, אני היום בת 23. כשלמדתי בבית הספר היסודי שיחקתי עם מכשיר של בית הספר, כעבור כמה זמן המכשיר נמצא שבור. המורה שאלה מי שבר את המכשיר ואני טענתי שלא אני ששברתי אותו. מכיוון שלא נמצאה האשמה המורה ביקשה שכל אחת מהכיתה תשלם סכום סמלי כדי שנוכל לקנות לבית הספר מכשיר חדש-וכך היה. במשך השנים כל פעם שנזכרתי במקרה לא הצלחתי לחשוב אם באמת אני שברתי אותו או שלא. יכול להיות שבגלל שכ"כ ניבהלתי מהמקרה הכחשתי את זה ששברתי - אבל לא באמת ידעתי. בזמן האחרון פתאום עלתה בי מעין הרגשה ברורה שאכן אני עשיתי זאת ואני זאת ששברתי את המכשיר. (ועדיין... זאת רק הרגשה, אולי זה לא נכון). ורציתי לשאול - מה עלי לעשות? אני חושבת שהמכשיר עלה בסביבות 200 ש"ח זה מה שזכור לי - אבל אני ממש לא בטוחה. וכן לא זכור לי כמה בנות היינו בכיתה ואני לא זוכרת את כל מי שלמדה איתי בכיתה. (אני זוכרת חלק מהן). אשמח לדעת מה עלי לעשות תודה רבה רבה. בשורות טובות.

תשובה: אם את משוכנעת שאכן את שברת, יתכן שהיית צריכה לחפש את הבנות ששילמו באשמתך ולהשיב להן. אך כיון שאת מסופקת בעובדות בכלל ובזהות הבנות בפרט, נראה שאת פטורה ואין מה לעשות כרגע בנידון. עלייך להמתין עד שיבוא אליהו ואז לשאול אותו מה לעשות. חשוב להוסיף- כתבת שהמקרה היה בביה"ס יסודי כך שאפילו אם אכן את שברת היית פטורה כדין קטנה שהזיקה. כל טוב, הרב ינון זמיר