1. ע"פ שיטת הרב, כזית הינו שיעור של 9 סמ"ק. ע"פ מדידות המובאות בספרים (לא הספקתי למדוד בעצמי) מצת מכונה הינה בנפח של 60 סמ"ק (ללא האוויר). יוצא אם כן שלשיטת הרב מעט יותר משישית מצה הינו בשיעור כזית - מדוע הרב מצריך לאכול שליש מצה? 2. בעניין שני הכזיתות הראשונים ב"מוציא מצה" - נראה מדברי רוב ככל הפוסקים שסיבת אכילת שני הכזיתות הינה ספק מאיזו מצה צריך לאכול את הכזית - השלמה או הפרוסה. יוצא לפיכך, ששאר המסובים שאינם עורכי הסדר ואין לפניהם 3 מצות אלא לוקחים מצות מקערה מרכזית אינם שייכים לחשש זה וצריכים לאכול רק כזית אחד ב"מוציא מצה" (לא כולל כורך וכו’) - וכך סובר הרב אלישיב ונראה שכן גם דעת רבי עקיבא איגר, הגרשז"א ועוד - מהי דעת הרב בכך? האם שאר המסובים יכולים לכתחילה (לא רק חולים וכו’) לאכול כזית אחד של מצה ב"מוציא מצה"?

בענייני אכילה, השיעור הוא בנפח של זיתוהוא מהלכה למשה מסיני. ד"ר מרדכי כלב, מומחה בענייני חקלאות, כתב מחקר בענייני הזיתים שהיו בעבר בארץ ישראל. יש זן נבאלי, זן סורי וזן מלסי. חכמים בוודאי לא דיברו על המלסי מאחר והוא קטן מאוד. היום יש בארץ עוד זנים, כמו המונזילו שמיובא מספרד. אלו לא ילידי ארץי שראל ובוודאי שעליהם חז"ל לא דיברו. במשנה מסכת כלים פרק י"ז מוזכר שמן ששמו אגור, שאוגר שמנו בתוכו. הזן הנבאלי יכול להגיע עד לכדי 40 אחוז שמן בעוד המונזלינו עיקרו יבש.ולכן וודאי שחז"ל לא התכוונו אליו. אנחנו צריכים לבדוק לפי הזית שיש בימינו, וגם שהגאונים כתבו שהזיתים לא השתנו. הרשב"א כותב שיש ארבע זיתים בביצה ומהרמב"ם משמע שלוש וחצי. אמנם השולחן ערוך כותב בשם התוספות, שהזית הוא כחצי ביצה. במציאות היום לא רואים זית שהוא בנפח חצי ביצה. קודם כל, הביצים היום באות מתרנגולות מטופחות שמאכילים אותם אוכל מיוחד ולכן גם יוצאות גדולות יותר. בנוסף,התוספות חיו בצרפת והם לא ראו זיתים במציאות, שלא גדלים שם, לעומת הרשב"א והרמב"ם שחיו בספרד. והפר"ח כותב על המחבר, שאין להכחיש את החוש ואין לנו זית שהוא כחצי ביצה. ולכן, יש לקחת את הזית הגדול, הזן הנבאלי, לפורר את המצה ולמוד בעין את הגודל של המצה. אני עשיתי זאת וראיתי שבשליש מצה יש יותר מזית. ובמצות אחרות צריך למוד בעין. שהגאונים כותבים שבדיני התורה ניתנו לפי עיני הרואה ואין צריך לשקול אלא לקחת באומדנא. בליל הסדר, לפי שיטת רש"י וכך פוסק המחבר, יש לאכול ארבע זיתים ממצה שמורה שמיועדת לאכילת מצה, שבליל הסדרצריל לאכול מצה המיועדת למצווה ולא רק שאינה חמץ, ובשאר הימים אפשר לאכול כל מצה שאינה חמץ. זה שיעור המינימום. הנצי"ב כותב שככל שאוכלים יותר מקיימים מצווה. ויש לאכול את זה תוך כדי אכילת פרס. בזמן התלמוד היה ככר לחם בשיעור של שמונה ביצים. מחציתה הייתה שיעור מינימלי של סעודה,שהיו אוכלים את זה עם זיתים,דגים או משהו אחר. אם אדם אכל את הזית במשך כרבע שעה לא קיים את המצווה,שאין קשר בין האכילות שלו, והוא צריך לאכול תוך כדי אכילת פרס. נחלקו הפוסקים מהו שיעור זה, והדעה הבינונית היא 5 דקות. לכן, לא צריך לאכול בבהלה אלא נורמלי במשל כחמש דקות. ויש לאכול במוציא מצה שני זיתים, שהם כשני שליש ביצה. השיעורים האלו הם לפי גודל הזית בימינו.