הארגון ’בית הלל’ הוציא לאחרונה פסק בו הוא קורא לציבור שלנו לא לשרוף את החמץ, אלא לתת אותו לעניים. כמה נקודות ע"מ להבהיר את עמדתו של הארגון: א. במקום לשרוף חמץ מיותר ניתן למכור אותו באופן מרוכז ע"מ להביאו לאחר הפסח לעניים, מכיוון שבשבילם זהו הפסד מרובה (לשיטת הארגון). ב. החמץ שלא יחזיק מעמד עד לאחר הפסח ינתן לנזקקים אשר אינם יהודים. ג. שריפת אריזות ושקיות שברי לכל העולם שאינן חמץ גורמת לזיהום אויר ללא מטרה אמיתית. האם הרב הי"ו מסכים עם הפסק? לגבי נקודה א - האם הרב מסכים שלעניים זהו הפסד מרובה? לגבי נקודה ב - האם אין איסור ’לא תחנם’ בנתינת החמץ הזה לעניים גויים?

מותר לעשות את זה. לגבי לעשות את זה לכתחילה, המאירי כותב שיש מצווה לבער. זו המצווה ואין בזה "בל תשחית".