שלום הרב, ברצוני לשאול האם התחושה המופלאה אותה אני מרגישה בזמן נתינה (צדקה או כל טובה אחרת) מורידה מערך הנתינה? אני ממש מתמלאת מלתת ולעזור לאנשים, אך לעיתים אני חושבת שאני עושה את המעשה יותר בשביל עצמי והתחושה הטובה שאני מקבלת בזמן הנתינה. מעין מעשה "אגואיסטי" שהנותן מקבל יותר (והרבה יותר) מהמקבל. אני בתחושה שאולי אני "מפספסת" משהו מהנתינה. הנתינה נעשית מול המקבל בלבד, כדי לעשות לו טוב. אין לי עניין "לפרסם" את אותה הנתינה ברבים. ולהפך, מעשים שנעשים כמתן בסתר, גורמים לי לתחושה עוד יותר טובה ונפלאה. האם זה נורמלי? האם ערך הנתינה יורד עם התחושה הזו? מקווה שהבהרתי את עצמי נכון וטוב. תודה רבה.

שמחה במעשה המצוה עושה את המצוה שלמה. אין חסרון בהרגשה הטובה בעשית חסד אלא מעלה.