ראיתי בספר אחד שגדול העובד את ה’ עם יצר הרע מאשר העובד את ה’ בלי יצר הרע. אבל אם אדם מישראל שהגיע שהוא עובד את ה’ בלי יצר הרע האם זה עוד יותר, ונראה לי בס"ד שמי שהגיע ועובד ה’ בלי יצר הוא לא צריך ניסיונות, שהרי בתפילה מבקשים שלא תביאנו לידי ניסיון וכו’, ולכן נראה לי שמי שיכול לעבוד את ה’ בלי יצר הרע -- בלי ניסיונות יותר טוב. ועוד יותר טוב שיעבוד את ד’ בשמחת המצוות. האם מי שעובד את ה’ בלי יצר הרע (הכוונה לניסיונות) ולא בשמחה כ"כ זה יותר מצווה ויותר טוב מאשר אדם שעובד את ה’ ומחפש ניסיונות לעבוד את ה’ (עבודת ד’ עם יצר הרע)?

שלום וברכה, לכל אחד יש יצר הרע, ומי שגדול מחברו יצרו גדול ממנו. אם יש לו יצר הרע לגנוב זהו דבר שלילי ומראה על תכונות נפש לא טובות, אך כשיש יצר הרע לקום בבוקר, ללמוד תורה, ענייני צניעות וכדומה, אומרים לפי הצער השכר. (תלמד שמונה פרקים לרמב"ם)