ראיתי בפסק השו"ע שאדם מחוייב להאכיל בהמתו קודם שהוא אוכל, ולגבי שתיה מעיר המג"א שהאדם שותה קודם הבהמה. בפרשת חוקת כתוב שכל העם שותה לפני שנותן לבהמתו מהמים. {בעירם = בהמה}. ומתרץ שם "אור החיים" הקדוש, כי במקום סכנה הדבר שונה והאדם אוכל ושותה קודם בהמתו. למה נצרך "אור החיים" הקדוש לתירוץ זה, הרי הפסוק מדבר בשתיה ולפי המג"א אין שום בעיה שאדם ישתה קודם בהמתו? {כמדומני שכך גם הלכה למעשה}. האם נכון יהיה לומר כי "אורח חיים" הקדוש חלק על המג"א ויהיה נכון להחמיר כדבריו? {אני יודע שהדברים נכתבו בפרשנות לתורה אך עדיין אור החיים הקדוש היה גם פוסק הלכה שכן הוא כתב פירוש לכל השו"ע}.

נראה שדעת אור החיים שכל צימאון עלול להביא סכנה ולכן אין בזה מחלוקת.