שלום אני נמצא כרגע בשליחות בחו"ל. הזמנתי מחשב מהאינטרנט. לאחר שהמחשב לא הגיע התקשרתי לחברה והם אמרו שהם שלחו אותו לבית ספר שבו אני עובד. אמרתי להם שזה טעות ובדקתי את זה והמחשב לא הגיע לבית ספר (שאלתי את העובדים). אז הם שלחו לי מחשב אחר במקום. לאחר כמה זמן ה"אב בית" של הבית ספר מוצא מחשב בחדר שלו. מתברר שאחד העובדים שלו לקח בטעות את המחשב. האם אני צריך להחזיר את המחשב לחברה ("טעות הגוי" או שזה לא שייך), וגם אני חושש להחזיר כי אולי הם יאשימו אותי ויחייבו אותי לפחות על המשלוח ואולי גם על ערך המחשב שירד?

שלום וברכה. על פי הדין המקובל, אינך חייב להשיב את המחשב, הדבר נחשב לטעות גוי, הדומה להפקעת הלוואתו של גוי, שמותר להפקיעו באופן שהדבר לא עתיד להיוודע לגוי. אמנם אם על ידי שתשיב את המחשב יתקדש שם שמים דרך זה שיתייקר שם ישראל יש מצווה להשיבו. (הדבר תלוי במציאות, ייתכן שבחברה גדולה לא ישימו לב שזה הוחזר על ידי יהודי) אמנם יש מקום לחוש למאירי שכותב שההיתר לקחת את אבידת הגוי נאמר רק בציור שהגוים עובדי אלילים וחסרי חוקים ונימוסים, ובזמן שהגויים ינהגו בדרכי נימוסים ויושר יש להשיב להם את אבדתם.לאור זאת יש מקום להשיב את המחשב לחברה. אמנם אם יש חשש סביר שיחייבו אותך, אינך חייב להשיבו, יש לבחון האם חשש זה סביר שהרי אפשר שאדרבה הם יעריכו את הישרות שלך. הרחבת העניין: השו"ע בסימן שמח, פוסק שמותר להפקיע את הלוואתו של נכרי, וסובר שמותר אף להטעות את הגוי באופן שלא יוודע לו העניין, כדברי רש"י (ד"ה ואיבלע ליה) ותוס' (ד'ה יכול) ב"ק קיג ע"ב . הרמ"א שם מזכיר י"א שאסור להטעות את הגוי, (מרדכי שם, שלומד זאת בק"ו מגניבת דעת) אמנם גם לדבריו, האיסור הוא איסור להטעות , אך אם עבר והטעהו, אינו חייב להשיבו לו את הממון, כמבואר בפתחי תשובה שם. הש"ך מזכיר את המהרש"ל (ב"ק פ"י סימן כ') שבדרך מקח וממכר אסור לקחת ממונו של הגוי, פרוש דבריו, שהגורם לגוי לטעות בשעת המקח, נחשב לגזל גמור, כיוון שדמי המקח נחשבים לממון מסויים.ונחשב הדבר כאלו מוציא מרשות הגוי חפץ מסוים. (הוא מבסס דבריו על הערוך, שלמד בדברי הגמרא שם שרבא הבליע את השכר של הגוי, שהוא שילם לו יותר ממה שהיה צריך כדי שהגוי ימהר לגמור את המקח ולא ישים לב שהוא נתן לרבא כלי זהב במקום נחושת, ולא פרש כדברי רש"י שהוא שילם לו פחות ממה שהגיע לו,) בעניין השאלה שלנו, נראה שגם לפי המהרש"ל, אין חובה להשיב את המחשב, כיוון שהחברה התכוונה לתת את שני המחשבים, כל אחד בזמן ששלחום, ובשעת המקח לא היה הטעייה מזידה מצד הישראל, אלא פעולה שגרתית ותקינה. אין לומר שבמקום שיש דינא דמלכותא שמתייחס ספציפית לעניין איסור הפקעת הלוואתו, אסור להפקיע, שהרי מצינו היתר להפקיע מס מהמלך גם במקום שהמלך גובה את המס באופן תקין, כך שמותר לו לגבות מצד דינא דמלכותא, (הדברים הובאו בסימן שסט, סעיף ומה שאסור להפקיע במקום שהמלך עצמו גובה את המס, או כשהקנה את יכולת הגבייה ליהודי, אינו מצד דינא דמלכותא, אלא הוא מצד אחר, או מצד הסכנה שבדבר (כס"מ) או מצד שהמלך נחשב כאלו כבר גבה הממון, או מצד שמי שמשתמש בארצו ושרותיו של המלך מחוייב מעבר לדינא דמלכותא (גר"ז)). אמנם באופן שהדבר עלול להוודע לגוי אסרו להפקיע הלוואתו. המאירי, במסכת ע"ז יז כותב זאת אודות מורידין ואין מעלין, במסכת בב"ק לז כותב זאת אודות דיני נזיקין של שור שהזיק שור של גוי, ובדף קיג, כותב זאת אף אודות השבת אבדתו) וכתב על כך הראי"ה קוק (באגרת פט) שבימינו עיקר הדין כמוהו, (יש לומר ששאר ראשונים שחלקו עליו חלקו לפי מה שראו את הגויים בתקופתם, ולא העלו על דעתם שהגויים יגיעו למדרגה מוסרית כמו שהגיעו חלקם בימינו ושמא בימינו היו מסכימים?) לאור דברי המאירי, יש מקום להחזיר את המחשב. כל טוב הרב מרדכי גרוס.