ב"ה לכבוד הרב, אני תלמיד שיעור א’ בישיבה גבוהה, וב"ה אני מרגיש בינתים שאני די מתקדם הן בלימוד והן במידות, ובאופן כללי אני מרגיש התקדמות ושמח על הימצאותי בישיבה. שאלתי היא כזו- אני מרגיש שמבחינת אופיי, ואישיותי, לא יהיה לי מתאים לעסוק לפרנסתי (בעוד כך וכך שנים) בהוראה לא בבי"ס יסודי ולא בגילאים מבוגרים יותר. בנוסף לכך, אני חש שכרגע לפחות, אין ליבי נוטה לעסוק בכך, אלא שאיפתי ונטיתי לעסוק לפרנסתי בעיסוק כלשהוא אחר, וכמובן לקבוע עיתים לתורה בצורה משמעותית ככל הניתן ואף לעסוק בתיקון המידות ולהתקדם בעז"ה כמה שרק ניתן. לאור כל זאת שאלותי הן: 1. מאחר שכיום (בעודי בשיעור א) קשה לי לראות את עצמי עוסק בהוראה כפרנסה (אולי העברת שיעורים לבודדים או לימוד בחברותא עם אנשים שקצת יותר ’רחוקים’-ללא רקע ישיבתי, אך לא כפרנסה), האם מותר לי להמשיך וללמוד בישיבה עוד מספר שנים (אני רוצה ללמוד בישיבה לפחות 4-5 שנים בטרם גיוס וגם לאחר הגיוס לפחות עוד 2-3 שנים), האם אין בכך שככל הנראה לא אעסוק בהוראת התורה כדי להוות עילה ל’דחיפה’ החוצה מהישיבה ולנהוג כמו בישיבת הסדר, כמובן שאני רוצה להמשיך ולהתעלות בישיבה אך האם זה בסדר מבחינה מוסרית? 2. לאור זאת האם מותר לי להתגייס לחוק טל או לתקופה קצרה יחסית? 3. לאור זאת, האם אם וכאשר אתחתן (בעיתו ובזמנו, כנראה לא בשנתים-שלוש הקרובות) בעז"ה במהלך הזמן וברצוני ללמוד תקופה כלשהיא לאחר נישואי בישיבה- האם יש לכך הצדקה והאם עדיף שלא לקבל מלגה מכולל באם יש אפשרות לקבל כזו? תודה רבה וחורף טוב

שלום רב: השיקולים שלנו הינם שיקולים של טובת האומה. יש חשיבות גדולה שיהיו באומה אנשים שהם אנשי תורה ועבודה. יש חשיבות שהתורה אצלהם תהיה תורה גדולה . יש חשיבות שהתורה תהיה אצלהם ברמה של תורתם אמונותם. הגדר הוא שהם עובדים לפרנסתם ושאר הזמן הם לומדים. מציאות של אנשים כאלו בקהילות היא מאד נצרכת. היא גורמת לכך שנבנות משפחות תורניות. היא מקרינה על כל הסביבה של הקהילה רצינות וערך גדול לתורה. בכדי לגדל אנשים מעין אלו צריכים ללמוד בישיבה מעבר לשנות לימוד בהסדר. לשם כך גם מוסרי לקצר את השרות. בכל אופן ראוי לעשות שרות שמכשיר אותך להיות חייל קרבי. [גם תותחנים נחשב כקרבי] בנוגע ללקיחת כסף בזמן הלימוד בכולל תלוי במחירים שיש במניעת לקיחת כסף. כל טוב