תלמיד שחולה בוירוס מדבק וטעם בלי רשות מסיר מרכזי וההנהלה מחשש היתה צריכה לזרוק הכל. יש לציין שתלמיד לא ידע בעת הטעימה שיש לו וירוס מדבק. האם חייב לשלם כי הוא מזיד, בעצם שטעם, גם בלי שהיה חולה[כי הנהלת המוסד לא מרשה שתלמידים יטעמו]?

שלום וברכה יש לפטור את האוכל, וממידת חסידות ראוי שיפצה את המוסד. מקורות העניין: יש לדון בשאלה מצד שני נקודות: א. דין היזק שאינו ניכר, 1.יש לדון האם היזק שאינו ניכר הוא דווקא במקום שאין שום יכולת לבדוק ולזהות את הנזק, וזה שייך בד"כ בדיני איסורים כמטמא מדמע מנסך ועוד, משא"כ בנדון שלנו אפשר לבדוק במעבדה ולזהות את החיידקים, או שמא היזק שאינו ניכר הוא בכל עניין שאיננו רואים את הנזק בעיניים טבעיות. 2.אם נגדיר את המקרה שלנו כצד ב', היזק שאינו ניכר, כיוון שעשה זאת בשגגה, (לעניין הנזק, למרות שהזיד בעצם הטעימה) הוא פטור אף לצי"ש. החזו"א (ב"ק ה, ג) דקדק מהרמב"ם ששוגג כעין גנו"א פטור, דלא כש"ך (שפו,ו) שהשווה בין דין היזק שאינו ניכר לגרמי בעניין זה, ולפי"ז מחייב בכעין זה. אמנם זה בעניין שעשה מעשה בו ידע שאפשר שהוא יגרום לנזק והוא פשיעה של כעין גנו"א לענין הנזק, אך באופן שכלל לא היה צריך להעלות בדעתו שהוא חולה, הוא שוגג גמור לעניין הנזק, ולא נראה להגדירו כמזיד מצד תחילתו בפשיעה וסופו באונס. החזו"א שם ס"ק ד, מוכיח שהמזיק היזק שאינו ניכר בשוגג פטור אף לצי"ש. 3.אמנם מצינו שהמאירי (גיטין מ:) מגדיר בפירוש שהיזק שאינו ניכר נאמר כשהמשמעות של מעשיו נוגעת רק לאיסורים ולא לשום שינוי אחר ואפילו שינוי דיני. ואין הכרח שהראשונים האחרים חלוקים עליו לגבי שינוי שניתן לבדיקה במעבדה. מאידך מלשון הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק פרק ז 'היזק שאינו ניכר הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו' משמע קצת שדבר שלא שינה את צורתו אינו היזק ניכר, אך הדקדוק אינו מוכרח. אם כן יש להסתפק האם הוא היזק ניכר ומצד זה חייב אף בשוגג, או שהוא היזק שאינו ניכר וחייב רק לציד"ש. 4.אמנם גם אם הוא היזק ניכר אפשר שיש לפטור אותו מחיוב בידי בי"ד עפ"י דמיון לסוגית מגרומתא ועל כך בהמשך: ב. דין ההוא מגרומתא. 5.הגמ' במסכת ב"ק צט: מספרת על שחיטה מסופקת שנאסרה, והשוחט פטור למרות שאינו אומן, בפשטות יש מחלוקת ראשונים איך ללמוד את הסוגיא: 6.דעת ר'ת בתוס' שהשחיטה היתה מותרת, וזו הסיבה שהשוחט נפטר, אלא שאסרו אותה לעם הארץ מצד גזירה.. וזו הסיבה שהשוחט נפטר. לעומת תוס', המהרי'ח בהגהות אשרי, המגיד משנה הר"ן במסכת חולין, המאירי, הריב"ש (סימן תצט) השו'ע, והרמ"א, למדו שמדובר בשחיטה שנשנית במחלוקת הפוסקים ומספק אוסרים אותה, ולמרות זאת השוחט פטור. 7.הדבר צ'ע למה הוא נפטר הלא אי אפשר לאכול את הבהמה? מצינו בדבר שני אופנים, מצד דיני גרמא, או מצד היזק שאינו ניכר: יש שלמדו שכיוון שאינו אסור מדינא אלא מספק, נמצא שהמזיק הזיק בגרמא, שהרי לא מבורר שהוא הזיק את הבהמה, והאיסור לאוכלו הוא מספק, (חידושי הרי"מ ועוד) לעומתם רבו הלומדים שנפטר כי הוא היזק שאינו ניכר מצד שלא רואים את הטריפות אלא אסור מספק, (קצוה"ח, אור שמח, שו"מ, קה"י ועוד) 8.הרמ'א מזכיר את תרומת הדשן סימן קפו שאומר שבמקום שיש מנהג לאסור הדבר חייב השוחט, הרמא מסיק דלא כוותיה. מבואר בדבריו שלומד את הסוגיא בדומה לר'ת שהשחיטה היתה טובה, והוא דוחק בשאר ראשונים שכוונתם באומרם שהדבר שנוי במחלוקת, שבזמן הגמרא היו פוסקים רבים שהיו מורים להיתר בדבר, וכיוון שכן השוחט אינו מתחייב בזה שטעה לחשוב שהשחיטה כיוון שיש שמתירים, וכן מפורש בגר'א שמפנה למקור שיטת תוה'ד לדברי ר'ת. הש'ך נוקט כדברי תרוה'ד, הבאה"ט ונתה"מ הביאו את דבריו. 9.בנידון שלנו: אם הפטור במגרומתא הוא מצד דיני גרמא, במציאות של ספק האם נכנסו חיידקים מזיקים לתוך התבשיל ואנו לא אוכלים את התבשיל מצד ספק שבדבר, יש לדמות לסוגית מגרומתא, ולשיטת רוב הראשונים פטור, ואלו לתרוה"ד ולש"ך חייב. אמנם לשיטה שלמדה שהפטור הוא מצד היזק שאינו ניכר, יש לדון האם להשוות או לחלק את המקרה שלנו מסוגיית מגרומתא, מצד שאצלנו יש ספק של דבר מציאותי. 10.לסיכום: הדבר תלוי האם הדבקת חיידקים נחשב להיזק ניכר או לא, ואף אם הוא היזק ניכר, יש להסתפק לפוטרו שמא דומה לדין ההוא מגרומתא מצד שהנזק בא מכח ספק, מצד גרמא, או מצד היזק שאינו ניכר. כל טוב הרב מרדכי גרוס.