לכבוד הרב, שלום וברכה אני משמש כרבש"ץ ביישוב קטן ביש"ע. אין לנו רב ליישוב, ואני מחפש תשובה להתלבטות עקרונית העומדת בפני. אני מבין כי זאת שאלה עקרונית בענייני פיקו"נ, והאחריות בה רבה, ובכל זאת אבקש מהרב להשיבנו דבר, שהלא זקוקים אנו לדעת את המעשה אשר נעשה. א. ישנם דברים שחשיבותם להצלת חיים גבוהה: אם באחד מימי החול יהיה בהם צורך אזי אעיר באמצע הלילה את עובדי המועצה, או אוציא סכום כסף גדול, או אתן הוראה לנסוע למקום רחוק, על אף הזמן והמאמץ הרבים שיידרשו לשם כך (כמובן שהגדרת סכום כ"גדול" הוא דבר סובייקטיבי ולא מדיד, וכך גם זמן "מרובה". מ"מ כוונתי להשקעה מרובה מבחינה סובייקטיבית, שמוכיחה כי אני מבין שענין זה חשוב מאוד מבחינה בטחונית). במצבים נדירים מאוד מסתבר שאף אורה לשכור מסוק כדי להביא במהירות ליישוב נשק או לוחם שנמצא במקום מרוחק. לעומת זאת ישנם דברים שחשיבותם נמוכה מאוד: אמנם אתן הוראה לעשותם במידה והם ידרשו השקעה של 5 דקות או 10 ₪, אך לא אדרוש לעשותם במידה שהדבר מצריך ההשקעה גדולה יותר. אתן דוגמא: בדר"כ יש ביישוב בכל לילה 10 נשקים (מתוך 15, שכן 5 תושבים בממוצע אינם נמצאים ביישוב). אחד מעשרת הנשקים נשלח לתיקון בתל אביב, התיקון הסתיים ביום שני. אחד התושבים עמד להזדמן לת"א ביום רביעי וביקשנו ממנו להביא את הנשק. לא נסענו במיוחד לת"א ביום שני, למרות שהדבר היה מוסיף עוד נשק ביישוב למשך יומיים. אמנם אם הנשק היה במרחק חצי שעה נסיעה אכן היינו נוסעים במיוחד כדי להביאו כבר ביום שני. לעומת זאת אילו היו התרעות חמות באיזור היישוב אכן היינו נוסעים במיוחד לת"א כדי להביאו כבר ביום שני. התלבטותי היא מה לעשות במצב בו אין התרעות ובליל שבת נהרס אחד הנשקים וניתן להחליפו בבסיס הסמוך. האם להמתין למוצ"ש ואז יהיו בשבת ביישוב 9 נשקים "בלבד", או להורות לנסוע בשבת להביאו? מצד אחד – הרי גם ביום חול הייתי נותן הוראה לנסוע לבסיס, מצד שני - ביום חול לא הייתי נותן הוראה לנסוע עד לת"א כדי להביאו? אינני מעוניין בתשובה לדוגמא זאת אלא בתשובה לשאלה העקרונית: האם מחללים שבת עבור דבר שחשיבותו (לענין פיקוח נפש) גבוהה (כגון הבאת נשק כשיש התרעות חמות), או אף לדבר שחשיבותו רק ’בינונית’ (כגון הבאת נשק כשאין התרעות), או אף לדבר שחשיבותו נמוכה (כגון הבאת נשק כשיש ביישוב כבר 14 נשקים ואין התרעות)? אני מבין שההחלטה מהי רמת החשיבות בכל מצב תהיה מוטלת לפתחי, שהרי אני הוא זה שמכיר את המציאות. אולם אני צריך לדעת מהי ההלכה לאחר שהגדרתי דבר כבעל חשיבות נמוכה או בינונית – האם להורות לחלל עבורו שבת? ב. השאלה הנ"ל עוסקת במקרים בהם הסיבה שלא אשקיע בהבאת הנשק מת"א היא מכיון שהחשיבות הבטחונית של הבאתו נמוכה. אמנם יש מקרים בהם אכן לדעתי ראוי להשקיע בהבאת הנשק אלא שבפועל איננו עושים כן מסיבות שאינם מוצדקות (כגון בגלל חולשה ועצלות או בגלל חוסר הקפדה על ’ונשמרתם מאוד לנפשותיכם’ וכו’). במצב כזה ברור כי אתן הוראה להביא את הנשק בשבת, שהרי "מי שאכל שום (ולא הביא את הנשק ביום חול) יחזור ויאכל שום (ולא יביאנו גם בשבת)?!". אמנם אני מתלבט בענין, שהרי הדבר יוצר זלזול בשבת, שכן אנשים רואים כי מחללים שבת עבור דברים שבימי החול לא משקיעים עבורם השקעה בסיסית? האם עלי לשקול גם ענין זה? בשני השאלות העלתי מציאות בה חילול השבת הנדרש הוא איסור דאורייתא של נסיעה ברכב, אמנם כמובן ששאלתי נוגעת גם לענין איסורי דרבנן. נודה מאוד לרב על תשובתו.

הגדרתך נכונה. אם גם ביום חול היית משקיע מאמץ גדול ע"מ לפתור את הבעיה, גם בשבת אתה חייב. אך אם ביום חול לא היית עושה מאמץ גדול, גם בשבת אין לעשות כן. לא תהא כהנת כפונדקאית.