שאלה
במסכת תענית דף ה’ עמוד א’
מסופר שאליהו התשבי נשבע לאחאב שלא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברו. ואחר כך כתוב שהחזיר כביכול רק את המטר ולא כתוב שהחזיר את הטל. ולמה לא אמר שהחזיר את הטל? אומרת הגמרא "משום דלא מינכרא מילתא".
אומר רשי בד"ה הנ"ל: שהרי היה טל מלפני כן, ואם אליהו היה אומר לו "הנה אני מחזיר גם טל" הרי שאחאב לא היה מאמין (ולא היה מודה בחזרה דטל דברכה) והיה אומר שזה שקר שהרי הטל היה כבר לפני.
נשאלת השאלה.. אם ככה.. הרי אחאב היה יכול לבוא בטענה לאליהו על כך שהוא נשבע מלכתחילה סתם, שהרי הטל הרגיל (לא של ברכה) לא נעצר ואחאב היה אומר שמלכתחילה השבועה של אליהו התשבי הייתה חלילה שקר?!
תשובה
שלום
הגמרא בתענית ג.
שאלה יפה.
א. עין יעקב: זו בעצם קושיית הגמרא "אשתבועי למה ליה", היינו מדוע נשבע לשקר על הטל והרי הוא לא נעצר? ועונה הגמרא שהשבועה היתה על טל לברכה שנעצר.
ב. שם: השבועה היתה שלא יהיה טל ומטר יחד וכשלמעשה ירד מטר ולא טל התקיימה השבועה. וע"ז שואלת הגמרא לשם מה צרף אליהו את הטל לשבועה אם בכל מקרה הוא אינו נעצר ועונה הגמרא שהשבועה היתה על טל של ברכה.
ג. מהרש"א: בתחילה הבינה הגמרא שאליהו נשבע אף על הטל שלא ירד ואע"ג שלעולם יורד טל בכל זאת לאחר שבועת אליהו שינה הקב"ה הטבע והפסיק את הטל שהרי צדיק גוזר והקב"ה מקיים וכשהקב"ה מחזיר את המטר לא מוזכר שחזר גם הטל כיון שברגע שאליהו נשאל על שבועתו חזר הטבע למצבו הרגיל ומיד חזר הטל לרדת. על זה שאלה הגמרא לשם מה היה צריך אליהו להישבע על הטל ולשנות סדרי בראשית? וכאן הגמרא חוזרת בה מההבנה הראשונה ומתרצת שאליהו לא נשבע על הטל שייפסק אלא שלא ירד לברכה ולכן כשחוזר המטר לא מוזכר שחוזר הטל כיון שתמיד ירד הטל אלא שבזמן השבועה לא ירד לברכה.
חיילך לאורייתא
