אכילת דג וחלב

בעניין אכילת דג וחלב, יש שיטה המקיימת את מה שכתב בב"י שהדבר אסור, ויש שיטה שנייה שיש ט"ס בב"י, ויש שיטה שלישית שאין ט"ס בב"י אך נשתנו הטבעים. אם לאחר עיון בסוגיא נראית לי יותר השיטה השנייה, שיש ט"ס בב"י ולא שנשתנו הטבעים, האם מותר לי להקל בדבר הלכה למעשה, אע"פ שמנהג אבותיי להחמיר (אפי’ בחמאה), או שיש להחמיר משום אל תטוש? [כמובן כוונתי היא שאם נאמר שנשתנו הטבעים, לא שייך לחוש מהמנהג, מפני שי"ל שאבותיי עשו ע"פ מציאות זמנם, ואני לפי מציאות זמני, אך אם נאמר שיש ט"ס, אז יוצא שבמעשיי אני מעיד שאבותיי שהבינו שאין ט"ס טעו].

אין בעיה לאכול דג עם חלב בימנו כי נשתנו הטבעים. הדרכי תשובה ביו"ד קט'ז דן בזה באריכות ואומר שיש שאומרים שבימינו השתנו הטבעים וזה לא מזיק היום, ויש אומרים שאפילו דג ובשר מותר. גם התוספות אומרים שבימינו נשתנו הטבעים. המגן אברהם (או"ח קע"ג) מביא כמה דברים שנשתנו הטבעים ואם הרופאים היום אומרים שזה לא מזיק אז זה לא מזיק. מותר להקל, כי זה לא הנהגה שבקדושה, פעם חשבו שזה מסוכן והיום הרופאים אומרים שזה לא מסוכן, אם לדוגמא בבית שלך היו אוכלים חמין בשבת ואתה לא רוצה לאכול חמין, אז אמנם יש מצווה לאכול משהו חם בשבת, אבל אם תשתה כוס תה זה מספיק, אין כאן בעיה של "אל תטוש תורת אמך". אתה לא אומר שאבותיך טעו אלא זה מה שידעו אז. על סמך מה אומרים שיש טעות סופר? אני לא מכיר שיטה כזאת.