שלום עליכם. אנחנו מתגוררים במאחז- מרחק הליכה של חצי שעה מהיישוב. השבת הקרובה לפי התחזית תהיה קרירה כ -0 מעלות. לפעמים ישנם הפסקות חשמל מהלוח כתוצאה מברק וכדומה. מה יכול אני לעשות אם יקרה כן בשבת הקרובה? ישנם ילדים מגיל שלוש, היעזרות בקראונים אחרים של השכנים לא תמיד אפשר ליישם.(כגון אם זה בשבת בלילה, הקראונים קטנים וכו’). יורונו רבותינו. במידת האפשר - אשמח למקורות שנוכל לעיין בהם ברוכים תהיו

לשואל, שלום ותחזקנה ידיכם בפועלכם לישוב ארצנו. אקדים פסקת מבוא כללית ביותר, שנועדה רק להבהיר את המסגרת העקרונית: בדרך כלל לא מדובר על פיקוח נפש, ולכן אסור ליהודי לעשות איסור דאורייתא. מאידך, חימום הבית ביום קר במיוחד חשוב למניעת מחלה למרות שאין בכך סכנת חיים, ולשם כך מותר לבקש מגוי לעשות איסור דאורייתא, כדין "חולה שאין בו סכנה", או לעשות זאת על ידי יהודי באיסור דרבנן. שאר צרכי השבת - תאורה ואוכל חם - בדרך כלל אינם חשובים באותה מידה, אך כשמדובר בצורך גדול מותר לבקש עבורם מגוי לעשות איסור דרבנן, ואין לעשות איסור על ידי יהודי. פרטי ההלכה למעשה: 1. לצורך חימום הבית ביום קר כשיש בבית ילדים קטנים או חולים, או אפילו עבור מבוגרים בריאים אם הוא יום קר במיוחד כמו ימים אלו, מותר לומר לגוי להרים את הפקק כדי להפעיל את החימום, למרות שאגב כך תידלק התאורה והפלטה ודברים נוספים. 2. בהעדר גוי, מותר ליהודי להרים את החשמל כדי להפעיל מזגן לחימום הבית - כאמור, ביום קר עבור ילדים, או ביום קר מאוד גם עבור מבוגרים - אם יתקיימו כל התנאים הבאים: א. לפני הרמת החשמל יש לנתק את כל מה שלא קשור לחימום הבית: תאורה, פלטה, מקרר, מחשב, וכו'. ב. הניתוק המוקדם וכן הרמת הפקק ייעשו במידת האפשר ב'שינוי': על ידי המרפק, מקל, וכדומה. ג. יש להעדיף מזגן, מאחר שאין בו גוף חימום, ולכתחילה - בשינוי. אמצעי חימום שיש בהם אש או גוף חימום: רדיאטור, תנור ספירלה, מפזר חום, וכדומה, מותר להפעיל רק ב'שינוי', וזהו היתר מיוחד משום צער גדול וחשש מחלה. עדיף גם לעשות זאת בדרך של 'גרמא', על ידי הורדת לחצן בשעון השבת לפני הפעלת המכשיר, כך שיפעל מספר דקות אחרי ההפעלה. כל זאת לגבי בית רגיל, או קראוון במחיצת שכנים שיש להם חשמל. אם מדובר על קראוון בודד ללא שכנים עם חימום, חימומו לצורך תינוקות ביום קר שכזה הוא פיקוח נפש (וכן שמעתי מרופא ת"ח; והברירה האחרת היא לשכב עם אמו תחת השמיכה כל השבת). לכן אם משום מה לא ניתן לקיים את התנאים הנ"ל מותר לחמם גם בלעדיהם. 3. אם ילדים מפחדים לישון בחושך, ניתן להדליק גם 'נורה חסכונית' (נורת פלורסנט מתברגת) שתדלק יחד עם הדלקת המזגן. גם זאת, במידת האפשר - ב'שינוי'. 4. פיזור האוכל אצל השכנים: אוכל יבש מותר להעביר לפלטה של השכנים. אוכל נוזלי, לפי מנהג האשכנזים מותר להעבירו כל עוד חם אפילו במקצת, ואילו לפי מנהג הספרדים אין להעבירו אלא אם כן הוא עדיין רותח ו"היד סולדת בו". דברים קפואים ולא מבושלים, שאינם ראויים לאכילה כלל אפילו אם יופשרו, הם מוקצה. בשר קפוא - דינו קל קצת יותר (מאחר שכאשר הוא מופשר הוא ראוי תיאורטית להאכלה לכלב), ואם יש בכך הפסד כספי ניכר, ניתן להעבירו למקפיא של השכנים (הרב וואזנר שליט"א, שבט הלוי ח"ג סי' כט). 5. כאשר הברירה היא להיתקע בשבת קרה בלי אוכל חם, מומלץ לפנות לרב לבירור נוסף, מאחר שייתכנו דרכים נוספות להיתר שתלויות בתנאים רבים ומפאת מורכבותם קשה לפרוס אותן כאן, ומן הסתם גם יהיה קשה לזכור את כולם ב"זמן אמת". נימוקים ומקורות: לסעיף 1 - א. שהייה ללא חשמל, אפילו בשבת קרה, בדרך כלל איננה פיקוח נפש (כמובן, אם אין בבית מישהו שעלול להזדקק בהמשך השבת למכשור רפואי מציל חיים). אולם קור עשוי להחשיב את בני הבית כ"חולה שאין בו סכנה": ילד קטן, עד גיל תשע-עשר לפי מצב התפתחותו, נחשב תמיד כ"חולה שאין בו סכנה" לעניין כל דבר הנדרש לבריאותו ואין דרך אחרת להשיגו (רמ"א סימן שכח סי"ז; שש"כ פל"ז ס"ב), והרי קור רגיל של חורף עלול לפגוע בבריאותם של הילדים. נוסף על כך, ביום קר במיוחד גם מבוגרים נחשבים כחולים (שו"ע סימן רעו ס"ה). גם אם היום אינו קר במיוחד, מי שמכיר את עצמו ויודע שהוא עלול ליפול למשכב בהעדר חימום - דינו כבר כעת כ"חולה שאין בו סכנה" לעניין מה שנדרש כדי למנוע את המחלה. ב. לצורך חולה שאין בו סכנה, מותר לומר לגוי לעשות דבר שהוא עבורנו מלאכה דאורייתא (שולחן ערוך אורח חיים סימן שכח סעיף יז). ג. כאשר גוי עושה מלאכה שהותר לנו לבקש ממנו, אין צורך לוודא שלא נעשות אגב כך פעולות נוספות (ספר 'מאור השבת' ח"א מכתב יג,ד בשם הרב אוירבך זצ"ל, וכיוצא בזה שמעתי מדודי הרב יעקב אריאל שליט"א. שש"כ פל"א הערה א, שכאשר גוי עושה את המלאכה ב"פסיק רישא" הרי זה מותר אע"פ שלישראל הוא "פסיק רישא דניחא ליה"). לסעיף 2 - א. לצורך חולה שאין בו סכנה, מותר ליהודי לעשות דבר האסור מדרבנן, לכתחילה - בשינוי (כלומר, בצורה מוזרה השונה משיטת הפעולה הרגילה, למשל - להרים מתג בעזרת המרפק), ואם אין ברירה - גם ללא שינוי או אפילו איסור דאורייתא בתנאי שהוא בשינוי (שולחן ערוך, שם; שמירת שבת כהלכתה, פרק לג סעיף ב והערות יז* וכג). לגבי הדין ש"הכל חולים אצל הקור" בקור עז, לא מפורש בשו"ע שהותרה גם שבות ע"י ישראל בעת הצורך, אבל הדבר מסתבר שיש חשש למחלה של ממש ולכן דינו ככל חולה שאין בו סכנה. וכך נראה להדיא בביאור הגר"א סי' רעו ס"ה ובתהלה לדוד סי' רנה וכן מצאתי בשו"ת שער אפרים סי' צג בעניין אחר (עי"ש בהגהה מבן המחבר, והוזכר בפת"ש יו"ד סי' שעב סק"ג) ובשו"ת חלקת יעקב או"ח סי' עט. ב. כאשר יהודי עושה מלאכה שהותרה רק עבור חולה, עליו לוודא שהוא לא עושה אגב כך פעולות נוספות ומיותרות ("ריבוי בשיעורין"). לכן, גם אם הכרח להפעיל את החשמל לצורך המזגן - יש למנוע מראש הפעלה של מכשירים אחרים. גם אם איננו בטוחים שזכרנו לנתק את כל המכשירים שבבית - מותר להרים את החשמל, מפני שזהו "ספק פסיק רישא" (ביאור הלכה סימן שטז ס"ג ד"ה ולכן). ג. בהפעלת מכשירי חשמל יש להבדיל הבדל יסודי בין שני סוגים של מכשירים: יש מכשירי חשמל שמבצעים פעולה האסורה מן התורה בשבת (תנור - מלאכת אופה, מדפסת - מלאכת כותב, וכדומה), והפעלתם היא איסור מן התורה. ויש מכשירי חשמל שהפעולה שהם מבצעים איננה מלאכה ואין בה כשלעצמה שום איסור (מאוורר, למשל), אבל עצם ההפעלה, יצירת המעגל החשמלי, היא איסור, לרוב הדעות - מדרבנן (משום 'מוליד' או 'עובדין דחול'. לדעת החזון איש הדבר אסור מן התורה משום 'בונה', שכן ביצירת המעגל החשמלי המכשיר כאילו "קם ממוות לחיים", אך רוב הפוסקים סבורים שאין בכך משום בונה). לעניין זה, הדלקת נורת להט, תנור ספירלה, מפזר חום, או גוף חימום בפלטה היא איסור מן התורה, מאחר שהצירוף של אור וחום גבוה נחשב כאש ממש (דוגמא דומה לכך בגמרא היא "גחלת של מתכת", מתכת שליבנו אותה עד שהיא מפיצה אור וחום שמסוגל לשרוף, ודינה כאש). לעומת זאת במזגן אין גוף חימום שמתלהט ומתאדם, והפעלתו אסורה מדרבנן בלבד. ד. עשיית איסור דאורייתא בשינוי מותרת במקרים חריגים של צער גדול כגון זה (עיין במאמרו של אחי הרב שמואל אריאל ב'תחומין' לא). לסעיף 3 - נורה כזו, שאיננה נורת להט והחום שלה איננו מסוגל לשרוף, איסורה מדרבנן לרוב הדעות (ראו הגדרת 'אש' במגיד משנה הל' שבת יב,א. גם הסטרטר אינו מגיע לחום גבוה כל כך - דעת מומחה). פחד של הילדים להישאר בחושך שקול כצורך בריאותי. לסעיף 4 - כידוע, מאכל נוזלי שהתקרר אסור לחמם אותו שוב בשבת. לפי דעת השולחן ערוך ומנהג הספרדים, אם כעת אינו רותח ואין היד סולדת בו - אסור לחממו בשנית (סי' שיח ס"ד ומ"ב ס"ק כד), ואילו הרמ"א (שם סעיף טו) מתיר זאת כל עוד נשאר בו חום מועט. ומאחר שהאוכל היה על הפלטה בשעה שנכבתה, הרי זה כמי שמרים סיר מפלטה אחת כדי להעבירה לאחרת (שש"כ פ"א הערה סט; ואמנם בסעיף עצמו נטה להחמיר בדבר, והצריך להניח על כלי נוסף כדי שלא ייראה כמבשל, אך יש לצרף כאן את סברת הרב עובדיה יוסף זצ"ל שתמיד בהנחה ישירה על הפלטה אין "מיחזי כמבשל", מאחר שהיא מיועדת לחימום ולא לבישול). לסעיף 5 - מקורות למעוניינים, על 'גרמא' ועל המותר על ידי ילדים: שו"ע ורמ"א בסימן שמג וביאור הלכה שם ד"ה מדברי סופרים; שולחן ערוך הרב, סימן שמג סעיף ח; מנוחת אהבה ח"א פ"כ ס"ב. רמ"א סי' שלד סכ"ב וביאור הלכה ד"ה דגרם, שש"כ פי"ג סעיף כה והערה צא.