שייכות הטבעת לחתן בחתונה

כשעמדתי להתחתן, לא היה לי רכוש פרטי (כמעט), והטבעת נקנתה מכספם של הורי. אמרתי אז לאבא שלי, שלכאורה פשוט הדבר שההורים נותנים את הטבעת במתנה לחתן, ובפרט כאשר הרב שואל מתחת לחופה "האם הטבעת שלך?" והחתן עונה "כן" וההורים שותקים - הרי שהם מקנים ברגע זה את הטבעת לחתן בקניין "אודיתא". מלבד זאת, מה הדאגה הגדולה שהטבעת תהיה של החתן? הרי "הילך מנה והתקדשי לפלוני - מקודשת"! האם סברותיי נכונות?

ישנו הבדל גדול בין הוראת הלכה כיצד לנהוג לכתחילה, כפי שעניתי בשאלה הנ"ל לבין ברור הלכתי על מעשה שכבר נעשה. כאשר אנו מורים לאיש מישראל כיצד לערוך את נישואיו עם בחירת ליבו אנחנו נעשה את הכל על מנת שהקידושין יהיו ערוכים בצורה הטובה ביותר. על הצד הטוב ביותר. אף אחד לא רוצה להיות נשוי רק לפי דעה כזאת ולא לפי דעה אחרת.. אמנם כאשר נבא לברר מעשה שנעשה כבר אנו נבחן אותו על פי שיטות הפוסקים השונות הקיימות וננסה לברר האם יש חלות דינית למעשה שהאדם עשה. לכן - בענין הצעותיך ישנם חילוקי דעות הלכתיות ונושאים שבהם הפוסקים חלוקים ולא נורה לנהוג בהם לכתחילה נעלה מספר דוגמאות: למשל- קניין אודיתא, חלוקים הפוסקים באיכותו, האם הוא מועיל גם לדברים שבהם יש השלכות לאיסורים מן התורה וכדו' ועל קצה המזלג נביא מס מקורות: א.קצות החושן, סימן קצד סק' ג. דן האם מועיל קנין אודיתא למכירת חמץ דאורייתא. ב.עיין תוס בב"ק דף ק"ד עמוד ב שטוען שקניין "אודיתא" לא מהני לדברים שצריך בהם חלות מדאורייתא. ג.פתחי תשובה, חושן המשפט סימן ר"ג שדן האם אודיתא הוא קניין גמור או גילוי מלתא. בנוסף, הרבה שיטות סוברות שאדם שעושה משעה קנין הוא צריך לדעת שהוא עושה זאת וכן להבין באיזה אופן הוא עושה את הקנין, ואינו דומה מעשה קידושין שנעשה על ידי הבעל המקדש לקידושין שנעשים על ידי איש אחר כ"הילך מנה והתקדשי לפלוני" ועיין במחנה אפרים הלכות מכירה קנין משיכה סימן ד. ובחושן משפט סימן ר סעיף ח ברמא