שלום הרב, הרמב"ם בסוף ההקדמה שלו לספר המצוות כותב: "ולפרסום הענינים האלו כןלם אצל רוב האנשים כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות או בעבודות או במיתות בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך או מלחמת מצוה או מלחמת רשות לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית. כי זה מבואר ממה שזכרנו" מבואר מדבריו שדווקא כאשר ישנו בית מקדש אז ישנה הגדרה של ’מלחמת מצווה’. הבנתי שמצוות ’הצלת ישראל מיד צר’ היא יוצאת דופן, כי יסודה בדין ’רודף’ לכן היא מותרת ומצווה אף שאין בית מקדש. אך מה נאמר לגבי כיבוש חלקי א"י במלחמה במקומות שבהם לא יושבים יהודים? האם הדבר יהיה מותר? אשמח שהרב יפרט ואז ישלח למקורות כי אני מנסה לכתוב קונטרס בנושא.

לשואל, שלום נראה בבירור שבאופן עקרוני מלחמות מצווה לכל סוגיהן אינן תלויות כלל בקיומו של בית המקדש. אביא תחילה ביתר הרחבה את לשון הרמב"ם: "וידוע גם כן כי הקרבנות כלם אינן קרבין אלא במקדש, ושהעבודה אינה מותרת חוץ מן העזרה. וכן דיני נפשות אין דנין בהם אלא בזמן שבית המקדש קיים. ולשון מכילאתא מנין שאין ממיתין אלא בפני הבית... וידוע גם כן שהנבואה והמלוכה כבר נסתלקו ממנו עד שנסור מן העונות שאנחנו מחזיקים בהם... וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול כמו שאמר 'ולפני אלעזר הכהן יעמוד'. ולפרסום הענינים האלו כולם אצל רוב האנשים, כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות, או בעבודות, או במיתות בית דין, או בסנהדרין, או בנביא ומלך, או מלחמת מצוה, או מלחמת רשות, לא אצטרך שאומר בה 'וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית', כי זה מבואר ממה שזכרנו". לא ברור מדבריו מה מהות הקשר בין המלחמות לבין קיומו של בית המקדש. ניתן להציע שתי אפשרויות: א. מאחר שכתב שהמלחמות תלויות בכהן גדול - ממילא הן תלויות בבית המקדש, כי מעשית אין כהן גדול בלא מקדש. ב. מאחר שהמלחמות תלויות בסנהדרין, והיא תלויה במקדש - ממילא גם המלחמות. וזה חידוש גדול, שהסנהדרין תלויה במקדש לא רק בדיני נפשות אלא לכל דיני סנהדרין; כך אמנם שיטת הרמב"ן בכמה מקומות (ספר המצוות מ"ע קנג; ספר הזכות גיטין יח,א; דרשה לראש השנה פי"א), אבל ברמב"ם משמע שהתלות במקדש נאמרה לעניין דיני נפשות בלבד ולא לשאר דיני סנהדרין (עיין 'מגילת אסתר' ו'לב שמח' בספר המצוות שם), ויש כמה ראיות לשיטתו. מכל מקום, שתי האפשרויות הללו עומדות בסתירה להלכה שמלחמת מצווה אינה זקוקה להתייעצות בסנהדרין, אלא רק מלחמת הרשות, כפי שכתב בפירוש בהל' מלכים פ"ה ה"ב. ואת האורים והתומים לא הזכיר כלל בהל' מלכים, אפילו במלחמת רשות (ועיין רמב"ן בספר המצוות, בסוף 'שכחת הלאוין'). עוד יש לשאול: הרי מלחמת ישראל בשבעת עמי כנען, שהיא מלחמת מצווה בפני עצמה ולא רק מצד "עזרת ישראל מיד צר" (הל' מלכים ה,א), נהגה לפני הקמת מלך בישראל, ויהושע בן נון לא היה מלך במלוא מובן המילה. לפיכך מסתבר לעניות דעתי שכוונת הרמב"ם באמרו "וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך" היא שבדרך הטבע ולפי המקובל אין מלחמה בלא מלך והנהגה לאומית. זהו לא תנאי הלכתי אלא הערכה מציאותית. לכן גם המונח "בפני הבית" משמש כאן לרמב"ם גם במובן מושאל ל"כשעם ישראל במצב תקין בארצו". הרמב"ם הניח בפשטות שעם ישראל יהיה מסוגל למלחמות רק כאשר יהיה בארץ ישראל עם מלך ובית מקדש. נקודת המוצא לשאלתך היא המציאות העגומה שאנחנו מכירים כיום: עם של מיליונים בארץ ישראל שיש לו הנהגה מדינית מסודרת, מנהל מלחמות וכובש את הארץ, ואילו בית מקדש אין לו. "ציונות" בלי "ציון". צריך להכיר בעובדה שזהו מצב לא נורמלי (ואינו דומה לזמן המשכן בשילה, שהיו בו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם וקרבן פסח). בהקשר זה צריך להבין את מטרת כתיבת הדברים על ידי הרמב"ם. הרמב"ם בסוף מצוות העשה מפרט את המצוות שבהן חייב כל יחיד בכל זמן ומקום (ששים מצוות בסך הכל), וכנראה לצורך זה ציין את אלו ש"בפני הבית" במובן של: אינן נוהגות בזמן החורבן והגלות, לא כהגדרה הלכתית מדויקת ומחייבת. הבנה זו עולה בבירור מלשונו "ולפרסום הענינים האלו כולם אצל רוב האנשים" וכו'. האם מה שאנחנו מתחבטים כעת למצוא את מקורו, מה הקשר בין מלחמות לבין בית המקדש, הוא דבר כל כך מפורסם אצל רוב האנשים?! אם כוונתו כאמור, שמבחינה מעשית הדברים קשורים זה לזה, הרי זה מובן. כמו כן, מה שכתב שדיני הקרבנות הם רק "בפני הבית" סותר לכאורה להלכה ברמב"ם (בית הבחירה ו, יד) ש"מקריבין אע"פ שאין בית". על כרחך הכוונה למושג רחב. הוא הדין לגבי מה שכתב (מצות עשה קעא): "שציוונו לתת מחצית השקל בכל שנה, והוא אמרו יתעלה 'ונתנו איש כופר נפשו'... אינה נוהגת אלא בפני הבית". הרי נתינת "איש כופר נפשו" הייתה לפני הקמת המשכן והיא שאפשרה את הקמתו. אם כן, "בפני הבית" - כשניתן להקים את הבית. המסקנה, אם כן, שאין שום מניעה הלכתית מלהילחם מלחמת מצווה רק בגלל העדר בית מקדש. אם כי יש מקום לדון, במידה שהדברים עומדים בסתירה מעשית כלשהי, איזו מצווה קודמת (מצוות כיבוש הארץ בימי יהושע וכן מלחמת עמלק קדמו להקמת "בית הבחירה", במקום אשר יבחר ה', אך מדובר במצב שיש משכן וקרבנות, כאמור). חיפשתי מקורות כבקשתך ולא מצאתי. יש לציין שבדפוס וילנא המילים החשובות "או מלחמת מצוה" חסרות, ואינני יודע מה המצב בדפוסים שקדמו לו. כנראה משום כך הנושא לא נדון בהרחבה באחרונים. על כל פנים, כל הפוסקים שידועים לי הגדירו את מלחמות ישראל בדורנו כמלחמת מצווה, וראה בהרחבה בספרו של הרב זוין 'לאור ההלכה'. והחילוק שהזכרת בין "עזרת ישראל מיד צר" לבין שאר מלחמות המצווה, לענ"ד אינו מתיישב כלל בלשון הרמב"ם שהבאת.