נאמר "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא ... וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת נְקֵבָה תְמִימָה יְבִיאֶנָּה" (ויקרא ד,כז-לב). כלומר - עיזה או כבשה. מאידך נאמר "וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ: וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ: אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לה'" (ויקרא ה,יז-יט). דהיינו – איל זכר. במקור נוסף בס"כ, נזכרת רק העיזה: "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת" (במדבר טו,כז). בתודה

לשואל שלום, הפסוקים שציטטת בשאלתך עוסקים בקרבנות שונים. פרק ד של ספר ויקרא מוקדש לקרבן חטאת. בפסוקים שציטטת בא הציווי על אדם שעבר בשוגג על עבירה שזדונה כרת. אדם זה יכול להביא או שעירת יחיד או כבשת יחיד. פרק ה לעומת זאת מוקדש לקרבן אשם. קרבן זה בא על עבירות חמורות יותר (בפרשת ויקרא מנויים אשם מעילות, אשם תלוי ואשם גזלות). החומרה המיוחדת שיש באשם היא שהאשם צריך להיות שווה שני שקלים (בשקל הקודש), ובקרבן חטאת מספיק פחות ממחיר זה. כמו כן קרבן אשם בא אך ורק ממשפחת הכבשים, ומהזכר בלבד (באשמות שבפרשת ויקרא - דווקא איל). כמו כן יש הבדל בזריקת הדם. בספר במדבר מדובר על שגגת יחיד בעבודה זרה. במקרה זה החמירה התורה עם החוטא מפאת חומרת חטאו וחייבה אותו דווקא בשעירת עזים ולא הניחה לו לבחור להביא כבשה על חטאתו. בברכה נאמנה