זכור לי שלמדתי שיראת חטא הוא הדרגה הנמוכה ביותר ביראת השם. אבל גם זכור לי שלמדתי שאחד המטרות העיקריות לקיום מצוות וסיבה לקיים אותן היא בשביל לקבל כמה שיותר שכר בעולם הבא. (כמובן חוץ מהסיבה שהשם אמר לנו לקיים, שזו סיבה פשוטה). בעיני זה קצת סותר. אם קיום המצוות בשביל לקבל שכר בעוה"ב הוא מעשה עליונה, אז למה מניעה מחטאים מפחד העונש בעוה"ב הוא מעשה נמוכה? האם אני טועה ויש באמת דרגא של קיום מצוות שלא על מנת לקבל שכר? דהיינו מטרת קיום המצוות הוא אך ורק לשמח את הקב"ה בכך שמקיימים את מצוותיו? תודה.

שלום וברכה יראת חטא היא דרגה גבוהה, שבה אדם ירא לא מחמת העונש שיקבל אלא מחמת עצם הפגם שבחטא. בדומה לאדם שירא מכך שבטעות יפגע בחברו, לא משום שהוא מפחד שחברו יעניש אותו אלא מפני שהוא אוהב את חברו ולא רוצה שיפגע. יראת העונש, לעומת זאת, היא אכן דרגה נמוכה יחסית (כמובן, היא מדרגה גבוהה מאוד ביחס למי שאינו מקיים כלל את רצון ה'!) כיוצא בזה היחס לקבלת שכר: אם אדם מקיים מצוות כדי לקבל שכר חיצוני, זו אכן דרגה נמוכה, בדומה לאדם שמציל את חברו מטביעה רק כדי לקבל מליון דולר. אולם אם אדם מקיים מצוות כדי לקבל את השכר הגנוז בעצם המצווה, ואת קרבת ה' הבאה בעקבותיה, הרי זו מדרגה גבוהה. יש אומרים שעשיית מצוות כדי לזכות לקרבת ה' היא הדרגה הגבוהה ביותר של 'לשמה'. אולם הדעה המקובלת היא שיש מדרגה גבוהה ממנה, והיא עשיית רצון ה' רק מפני שזהו רצון ה', בלי לחשוב כלל על עצמנו, ושוב בדומה לאדם שעושה חסד לחברו שכלל אינו חושב על עצמו אלא רק על חברו. והאריך בעניין זה השל"ה ב'עשרה מאמרות' מאמר שלישי. בדרך כלל, כל הכוונות כולן מעורבות במעשים שאנו עושים, וגם אם מתערבת במעשים כוונה נמוכה יחסית, אין הדבר שולל את מציאותן של הכוונות הגבוהות. אנו שואפים לחזק כמה שיותר את הכוונות הגבוהות יותר, על ידי שנתבונן בכך שגם אם נדע שאין שום שכר על המעשים – נעשה אותם, אף שבאמת אנו יודעים שיש שכר ואנו שמחים בו. כל טוב.